עמוד ראשי / אמהות / להיות אבא / לילה טוב, ילדה שלי – להיות אבא

לילה טוב, ילדה שלי – להיות אבא

לילה טוב, ילדה שלי – מאת אבא יובל                אבא יובל משתף לאתר emush על הפיכתו לאבא

עבר שבוע מאז שהגעת לעולם, ואת פה. את איתנו, ממש לידנו, בחדר השינה שלנו, וכל מה שמפריד בינינו זה רק הסורגים של העריסה, והשינה, שאותך כבר מזמן חיבקה ואותי עוד לא ליטפה. ואני ער, מבחירה. שוכב ומביט בבית החזה הקטן שלך מתרומם, עולה ויורד, בקצב קבוע, ומשתאה. עבר רק שבוע, וכבר מילאת את הבית. עבר רק שבוע, והנוכחות שלך בבית כל כך ברורה, שרירה וקיימת.ואני לא מדבר על הבכי בלילה. יש משהו אחר בבית מהיום שהבאנו אותך, כולך ארוזה בחבילה קטנטנה שבקושי האף מציץ ממנה, עינייך עצומות ולא רואות את הבלונים, הכרזות והפרחים שרצתי והכנתי בכמה שעות, כשהואלתי להשאיר את אמא שלך לבד איתך בבי"ח, כדי שתבואו לבית מלא שמחה וחיוכים. ואת כאן. שוכבת לידי. לפעמים אני שולח יד, נוגע בך בעדינות, חושש להעיר אותך, מעז לא מעז להניח קצת יותר כובד משקל, רק כדי לבדוק שאת נושמת, שהכל בסדר.

כי אם לאמר את האמת – אני מפחד. אני כל כך מפחד. את כל כך קטנה. כל כך פגיעה, אני מסתכל עליך הולכת לאיבוד בתוך העריסה שלך, שהיא כל כך גדולה, ואת כל כך קטנה, שאני מרגיש שאני צריך לגונן עליך, לבדוק כל הזמן שאת בסדר, להסתכל שבע פעמים שהזווית של הבקבוק נכונה, שאת יכולה לנשום. ואני לא יודע מה אני אמור לעשות, איך אני מחזיק אותך? אני תומך בראש בסדר? נוח לך? למה את בוכה? צריך להחליף לך? מה אני עושה לא בסדר?! מה אני יכול לעשות כדי שתהיי רגועה, כדי להקל עליך?

כל השבוע הרגשתי שזה המקום שלי להתמודד. לקחת אותך לחיקי ולהסתובב איתך. לילות שלמים אני מסתובב איתך על הידיים, מרגיע, מתנודד, מלטף, שר. מחפש את הזווית שהכי נוח לך לאכול, להירדם, להירגע. מכרבל אותך אלי, לא רוצה שתבכי. מסתכל על המבט שלך בעיניים, כל כך לא מפוקס, לא מבינה בכלל לאן הגעת ומה את עושה פה, ובעצם, לא קלטתי שאת אפילו לא מסוגלת לראות אותי עדיין? ואז תוקפת אותי הפניקה. ומה אם אני אטעה? ומה אם אני אעשה נזק? אולי שמתי יותר מדי אוכל? שאני לא אמשוך לך את היד חזק מדי. ואין לי מושג מאיפה אמא שלך יודעת. אולי מהאחיינות שלה, אולי זה משהו נשי, אבל מקלחת? זה רק היא. אני עוד מפחד, אני לא נוגע, אני שם אבל בתור סייעת,, מביא את הסבון, המגבת, מה שצריך. ואני יודע שאין לאף אחד מושג. אף אחד לא באמת יודע מה לעשות ואיך להחזיק. כולם מפחדים. אבל זה לא משנה את התחושה שלי, שאני אבא שלך ולא יודע מה לעשות כדי לעשות לך טוב. ואני לא יודע מה לעשות. אני רק יודע שאני אשתדל, אני אלמד, אני אתאמץ. אני אקרא מה שצריך לקרוא, ואתרגל מה שאפשר, ולאט לאט, הדברים יבואו.

בשניה שבה נולדת, משהו השתנה בי. יהיו כאלה שיקראו לזה תחושת אחריות, אחרים יגידו שליחות, אולי בגרות שמתרחשת באופן פתאומי בהבדלים של שניה בחיים, כמו כל הדברים החשובים. אני לא יודע איך קוראים לזה. אני רק יודע איך זה מרגיש. אני אבא שלך. וזה אומר הכל, וזה אומר שום דבר. כי קראתי, ובדקתי, ודיברתי עם חברים, ובסופו של דבר, את כאן, לידי – ואין לי מושג מה לעשות. אז לילה טוב, ילדה יפה שלי. שני במנוחה. תדעי שאבא תמיד כאן בשבילך, עושה את כל מה שהוא יכול למענך, את כל מה שהוא יודע.
ויותר מהכל, אוהב.
שלך,
באהבה גדולה,
אבא

2 תגובות

  1. יובל ,ברוכים הבאים לאתר,סוף סוף גבר כותב על התחושות שלו וגם כותב מקסים ומרגש,מחכה לשמוע עוד סיפורים שלך ומקווה שהבלוג שלך ייתן פתח לגברים נוספים לספר את הצד שלהם.

  2. וואוו, פשוט מדהים, אחרי פוסט כזה אין הרבה מה להגיד, פרט לוואוו, התרגשות גדולה לקרוא את מה שכתבת, כיף לדעת שיש גם גברים שיודעים לבטא רגש בצורה כזו אותנטית ואמיתית, מזל טוב להולדת ילדתך, אנחנו כבר יודעים שהיא זכתה!!!

השאר תגובה

האימייל שלך לא יפורסם.

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

גלול למעלה