על אהבת חינם

אהבת חינם emushאהבת חינם – המייל היומי מאת שובה ישראל – הצדיק הרב פינטו 

פעמים רבות נשאלנו על ידי אהובים וחביבים, בשיעורים המיוחדים אשר זיכה אותנו הקב"ה להיות חלק מהם, מה ההבדל בין רב לבין צדיק?, ותשובות רבות ענינו על שאלה זאת, על פי הזמן והמקום. אך, במוצאי שבת קודש, בדרכנו לארץ לא זרועה, אחד מן שותפי הדרך שאל אותנו שאלה זאת וחשבנו בדעתנו לבאר ולאמר, דהנה רב וצדיק זה שני דברים שונים, רב זה אדם שיודע, צדיק זה אדם שזוכר. ונבאר הדבר על פי משל ונמשל, למלך גדול אשר מלכותו הייתה מן המלכויות החשובות, החזקות והעשירות בעולם ולו בן יחיד, אשר המלך בנה וציפה שבן זה ירש את כסאו וכל אשר היה בידי המלך, לבנות את בנו להמשיך דרכו, עשה המלך, בלימודים, בהנהגות, בהשתדלות שחברת בנו תיהיה חברת האנשים הטובים ביותר וכו'. אך, באחד הימים חורבן גדול, בן המלך עבר על אחת העברות החמורות ביותר על חוקי המדינה וכן חוצפתו גברה וגדלה, עד אשר המלך לא יכל להשאירו בביתו ובסביבתו, הרחיקו המלך מביתו ולא רצה לראות את פניו, בן המלך הלך והדרדר וירד מדחי לדחי, עזב את עיר הבירה והלך לגור ביערות יחד עם הגנבים והשודדים. ושם המשיך להדרדר עד אשר נהיה ראש הליסטים, סמל השפלים. הימים עברו וחלפו ושמו הלך לרעה לפניו כשפל שבשפלים ונבזה שבנבזים, הימים עברו, השנים חלפו, המלך זקן והתשישות והחולי היא מנת חלקו, ימיו של המלך היו קרובים, הצטער המלך, מי ירש את כסאי?!, היכן בני אהובי?!.

בצר לו, קרא המלך לשר הקרוב אליו ביותר וציוה אותו: לך ליער, מקום משכן בני ותדבר על ליבו לשוב לדרך ישרה ולדרך טובה, הנה ימי ספורים ויקח הוא את הממלכה ואת הממשלה. השר לקח עימו צבא שלם, חיילים, עוזרים ועוזרי העוזרים, עם רב מאוד בדרך ליער, לקיים את מצות המלך ובשליחות של כל יושבי הממלכה, הגיע השר אל היער וחנה במקום מבטחים ושלח שליחים לבן המלך: הנה אני השר הבחיר והחשוב בממלכה, בא בשליחות חשובה ביותר לדבר עימך, תצא אלי לפגוש אותי, חיכה השר מן הצהריים לערב, אין תשובה מבן המלך, ישנו השר ופמליתו ביער, בבוקר עוד מחכים, מדוע בושש לבא?, עדיין אין תשובה, עוד יום עבר ועוד יום, הנה שלושה ימים, אמר השר לעוזריו ויועציו: אין זה מכבוד הממלכה להשפיל כך את השר החשוב והבחיר, שב לעיר הבירה והודיע למלך, שאין זה דבר הנראה לעין, להחזיר את בנו ולכן מודיע הוא על כישלון המשימה, בגלל הבן הסורר אשר הוא אשם בכישלון .

המלך לא התייאש, חשב והחליט לשלוח שליח אחר, חשב כמה ימים מי ראוי ללכת למשימה חשובה ומורכבת זו, החליט לקחת את אחד האנשים החכמים והחשובים בעיר ולשלוח אותו, קרא לו המלך וביקש ממנו: הנה השר הגדול הלך ונכשל, אולי אתה תצליח לעשות דבר גדול זה, אמר האדם החכם: אני אצליח, מיד קיבל על עצמו ויצא לדרך ליער, אך הוא הלך לבד, בלי עוזרים, בלי שומרים, בלי יועצים, הוא לבד בשליחות חשובה זאת, הגיע ליער, חשב ואמר: אם אבוא בגדולות ובנצורות, ודאי לא ישמעו לי, אני אלך כאדם רגיל, אכנס ליער, אתחבב על האנשים הריקים והפוחזים האלו וכך אוכל להתקרב אליהם ואולי אגיע לבן המלך ואשפיע עליו. הגיע, נכנס , התחבר , התחבב, אך כעבור הימים, טעם טעמו של חטא וערב לו ושקע עם יושבי היער ונהיה פוחז כמותם ונשאר איתם. עברו הימים, המלך דואג לבריאותו, למלכותו, לבנו, לשליחו, מה יעשה?, בכה ושאל המלך והבין שאף עבדו נפל בעצת העריצים והפרוצים ונהיה חלק ממנם.

אך המלך לא התייאש והמשיך בכל כח לחפש מי ראוי ומי טוב לילך להביא חזרה את בנו אהובו. הנה חשב ומצא אדם מן הקרובים למלכותו, איש חכם מאוד, עניו ובעל מידות טובות, קרא לו המלך ואמר לו: הנה המעשה והנה התוצאות אשר קרו לכל מי שהלך להביא את בני, מה אתה יכול לעשות?. ביקש החכם השלישי זמן להכין את עצמו, עברו הימים, החכם לא חוזר למלך, קרא לו שוב המלך ושאלו: מדוע בוששת לבא?, ענה ואמר: אני עובד על עצמי ללכת לשליחות החשובה הזאת. שאלו המלך: במה אתה עובד על עצמך?, ענה ואמר לו: לדעת את עצמי ולזכור את עצמי, מי אני, מה אני, בשליחות מי באתי ורק כך אוכל להצליח בשליחות שלי.

אחרי ימים רבים, הלך החכם השלישי בבגדים פשוטים ליער, הגיע למקום הליסטים, ישב עימם אך תמיד זכר מי הוא ומה בא לעשות ושליח של מי הוא בא , זה צדיק.
השליח הראשון: זה רב, אדם שלמד, שיודע היכן מתחילה השליחות, היכן מסתיימת והוא כאדם אשר רואה אדם תובע בים, עומד על החוף וצועק לאדם, כך תעשה ותצא מהים, הוא לא קופץ לים להציל אותו, ויכול להיות שבכלל לא יודע לשחות בים, אך עצות טובות שלמד הוא מסביר ואומר ועוזר, הוא אינו אמיץ דיו לקפוץ למים.

השליח השני: הוא איש אמיץ מאוד, אך אומץ ליבו היה גדול מחכמתו, כשקופצים לים להציל אדם, צריך לזכור שאנו יודעים להציל את עצמנו, ואחרי כן להציל את האחרים.
האדם השלישי: הוא צדיק, הוא מוסר נפש בחכמה להציל את האחרים.
הקב"ה יתן כח לתקן עולם במלכות שד-י ולעשות רצון בוראנו ונחזק עצמנו ב אהבת חינם כל הימים.

תגובה אחת

  1. מורן, את צדיקה וגיבורה כ"כ אהבתי את הסיפורים שכתבת בשם הרב פינטו,זי"ע את פשוט מזכה את הרבים וזה תענוג לקרוא. לי היתה לידה דומה לשלך, גם טראומטית, אבל ב"ה עברתי וסיימתי בשלום ובידיים מלאות ובריאות. תודה לאל. הבלוג שלך מקסים.

השאר תגובה

האימייל שלך לא יפורסם.

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

גלול למעלה