עמוד ראשי / אמהות / איך אורזים חיים שלמים במזוודה? הגעגוע, הדאגה, המחשבות – הגיע הזמן לעבור לבלגיה!

איך אורזים חיים שלמים במזוודה? הגעגוע, הדאגה, המחשבות – הגיע הזמן לעבור לבלגיה!

מאת: מירן בוזגלו

הילדים כבר בני 6 שבועות, מאור ראה אותם רק פעמיים, הקול השבור שלו, העובדה שהוא היה צריך להכין לעצמו את האוכל לבד למשך תקופה מאד ארוכה ולחזור לבית ריק גמרה אותי. הבנתי שכמה שאני פוחדת  להטיס ילדים בני חודש וחצי, אני חייבת!! איך עושים את זה? איך נפרדים מאמא ואבא שגרתי אצלם 4 חודשים (לפני הלידה), איך אתמודד לבד בבלגיה? מי יעזור שאצטרך?

גוזלים שלי

סגרתי כרטיסי טיסה .

 מאור הגיע כדי לעזור לי ולהוריי בטיסה. הכל מוכן אבל דווקא יום לפני, בלילה מיילי התקררה! היה לה שיעול כבד ונזלת בלי הפסקה. בבוקר מתייצבת אצל הרופאה שאומרת לי "את לא יכולה לטוס איתה ככה!!! לילדה יש סטרידו והיא קטנה ממש (גם במשקל!) צריך לעשות לה אינהלציה כל כמה שעות, תדחי את הטיסה"

אמרתי לעצמי אלוהים זה לא קורה לי כל הלחץ להטיס אותם בגיל כל כך קטן ועוד להטיס תינוקת שלא מרגישה טוב מה אעשה?! התפללתי שהיא תרגיש יותר טוב עד הטיסה!

עשינו אינהלציות עד השעה שיצאנו לשדה ואז התחילה להתהפך לי הבטן והמחשבות…מה אעשה אם מיילי לא תרגיש טוב בטיסה? איך תעבור על ריי הטיסה? מה עם האוזניים הקטנות שלהם שלא יהיה להם לחץ! התחלתי להרגיש לא טוב פשוט לא הצלחתי לתפקד לא אכלתי כלום ולא שתיתי רק רציתי כבר לנחות בשלום. ריי ישב עם מאור ומיילי עם אמא שלי לידי.
ואני?  אני ליד החלון ופשוט קופאת במקום לאורך כל הטיסה. כל שיעול הלב פועם בחוזקה ואמא מנסה להרגיע אותי אבל ללא הצלחה. אחרי 4 שעות ארוכות…תודה לאל נחתנו בשלום! הגענו הביתה!

ברוכים הבאים לביתכם החדש, בבלגיה.

ברוכים הבאים לביתכם החדש, בבלגיה.

מסדרים את הדברים לאורחים החדשים שהגיעו לביתם, ההורים שלי נשארו רק יומיים. ביומיים האלה חשבתי רק על דבר אחד, על הרגע שהם יעזבו. הדמעות חנקו אותי ניסיתי להדחיק עד שהגיע הרגע. ״היה לנו כייף אוהבים אתכם, תשמרי על עצמך, על מאור ועל הילדים תיהי חזקה״. הם מחבקים ומנשקים את הילדים חזק, ואמא מתחילה לבכות ואני גם ואי אפשר להפסיק. אוף אמא איך אסתדר בלעדיכם? איך נפרדים עכשיו לזמן לא ידוע אחרי שגרנו ביחד כל כך הרבה זמן. נסגרה הדלת, מאור לוקח אותם לשדה…אני מסתכלת על הוריי מהחלון והדמעות לא מפסיקות…כבר מתגעגעת…

מאור חוזר, מחבק ומלטף אותי כמה שהתגעגעתי אליו!  ברגע הזה , כשהמשפחה החדשה שיצרתי התאחדה, הרגשתי הכי מאושרת בעולם, כל המחשבות והדאגות נעלמו לי.

גם בבלגיה צופים בשי ורועי

גם בבלגיה צופים בשי ורועי

הקדוש ברוך הוא בירך אותי בבעל מדהים שעזר לי, חיזק אותי ואפילו היה קם בלילה אם היה צריך! (חוץ מימים שהיה משחק כמובן)פתאום "הלבד" הזה שדאגתי ממנו כל כך, כבר פחות מפחיד. גיליתי שהביחד עם הבעל, הילדים זה דווקא כיף, הבנתי כמה שזה אושר ענק! למדתי להיות אמא! פיתחתי לי הרגלים וסדר יום כדי שיהיה נוח יותר, השתדלתי ששניהם יאכלו ממש אחד אחר השני, עושים גרעפס, מחליפה להם, חוזרים לישון, מבשלת, מנקה, עושה כביסות, וכו. ואז מאור מגיע…ביחד מקלחים אותם ומשחקים איתם…כמה היה חסר לו המשפחה שלו איתו וכמה היה חסר לי מאור!

 ואז הגיע עוד מכשול, מאור צריך לישון בבית מלון לפני משחק…איך אשן לבד ועוד עם הילדים? אם אצטרך משהו עם מי אדבר? התאפסתי מהר מאד והבנתי שאין לי ברירה. פשוט תתמודדי אמרתי לעצמי!

וכן, הכל עבר בשלום כמובן שכל 3 שעות התעוררו לאכול, אבל למי אכפת? יש יותר כייף מלקום בלילה ולראות את האוצרות האלה מחייכים אליי? אין!
דודו טסה אומר "בסוף מתרגלים להכל" כנראה שזה לא סתם משפט משיר, זו המציאות!
הבנתי שמהר מאוד אנחנו מתרגלים ומסתגלים לכל מצב וכמה כוחות יש לאישה, אין לתאר.
תודה אלוהים שלי, על הכוחות שאתה נותן, על הכל.

מירן בוזגלו 1

משפחה יקרה שלי

תגובה אחת

  1. לא הבנתי על איזה משחק היא מדברת? במה בעלה משחק?
    מלבד זאת- הכותבת מרגשת מאוד! כתיבה איכותית ומלאת אמוציות…
    נעים לקרוא!
    והמון הצלחה לך!

השאר תגובה

האימייל שלך לא יפורסם.

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

גלול למעלה