עמוד ראשי / אמהות / בדיקת מי שפיר

בדיקת מי שפיר

בדיקת מי שפיר – מאת מורן אייזנשטיין   מורן אייזנשטיין משתפת לאתר emush על בדיקת מי שפיר

תסכימו איתי (או שלא), בעיניי אחד הדברים הכי חשובים שצריך לעבור זו בדיקת מי שפיר. רק המחשבה על המחט הענקית שחודרת לתוך הבטן, קרוב קרוב לתינוק ששוכב שם יכולה לזעזע. אז נכון שהיום רואים במסך טלוויזיה לאן המחט חודרת ושהיא אכן רחוקה מהעובר, אבל עדיין פחד אלוהים. התיעצתי עם הרופא שלי, ומכיוון שכול הבדיקות שלי היו בסדר גמור, הייתה לי אפשרות בחירה שלא לבצע את הבדיקה. הרופא אמר שהוא מתייחס אלי כמו הבת שלו, ומכיוון שכך, לבת שלו הוא יגיד לעשות את הבדיקה. הבדיקה הזו פוסלת מומים נוספים בעובר שלא רואים בבדיקות שעשית. ואם יש אחוז ולו קטן שיש משהו, למה לקחת סיכון שחלילה יש משהו לעובר. האמת, אני לא יודעת ממה יותר פחדתי מביצוע הבדיקה, או שחלילה לא אעשה ואצטער. הרי רק המחשבה שחיכיתי לבייבי הזה כל כך הרבה זמן, ושאולי יקרה לו משהו אני אמות. למרות כול הפחדים והחשש החלטתי לבצע את בדיקת מי שפיר. איזה לילה עברתי לפני. כמה בכיתי, כמה פחדתי.

מהנורא מכול – מהזריקה. הרי אני שונאת זריקות. גם בבדיקת דם פשוטה אני מבקשת מחט של תינוקות. אבל זהו, הגיע הבוקר והגעתי לאסותא. כמובן שוב צריך לחתום על טפסים שאת יודעת מה הסיכון, שאולי את תמותי, ואולי העובר, אבל העצוב פה שאנחנו חותמות. כי מבטיחים לנו שזה רק אחת ל..קורה משהו. שזה נדיר. כמה סיפורים באמת שמעת על מקרים קשים של בדיקה כזו..? והנה לצערי הרב לפני חודש פורסם המקרה של הבחורה שאיבדה את התינוק והיא במצב קשה. אוי אלוהים כמה זה נורא. כמה קשה לשאת את זה. כולי תפילה שהיא תשוב לעצמה בריאה בגוף ובנפש, ובמהרה אלוקים ישלח לה עוד ילד, אפילו תאומים. הסתכלתי על כול הנשים שהיו איתי בחדר, הן הסתכלו עליי, כולן מבינות אחת את השנייה. בלי מילים, רק במבט עיניים, הפחד נראה. זהו, הגיע תורי, משותקת נכנסתי לחדר. שוכבת על המיטה, בוכה כאילו אין מחר.

מחטאים לי את הבטן, אומרים לי לא להסתכל. זה צ'יק צ'ק ייגמר. תנשמי עמוק ואל תכווצי את הגוף. כאילו שזה תלוי בי. הגוף מגיב לבד לפחד, משתק אותי. אז כיווצתי חזק ואז תקעו את המחט והוציאו טיפת נוזל ממי השפיר. אוי זה כאב לי ,אוי אני אחרי זה, אוי מה יהיה עכשיו? 3 ימים לא לזוז מהמיטה, לא להתאמץ. להתקלח זה לא מאמץ? חזרתי הביתה עם אימא שבאה לשמור עליי שלא אעשה כלום. איזה כיף שיש אימא אה? מה היינו עושות בלעדיהן? חבל שאבא שלי לא בחיים, ללוות אותי ולהיות לצידי. אחרי 3 ימים, או יותר נכון שבוע שלא זזתי, הבנתי שהכול בסדר. לא היה דימום, לא היו כאבים ברחם, הכול עבר בשלום. קשה לי להגיד או להמליץ לעשות את בדיקת מי שפיר או לא. מה שבטוח שישנתי בשקט מהידיעה שהילד שלי בריא ולפחות הוא לא יצא לעולם עם קשיים. בתור מישהי שמתנדבת בבתי חולים ובעמותות, אני רואה מה הקשיים של הורים עם ילדים לא בריאים. אני אפילו לא אוהבת את המילה מוגבלים. אז לי זה נתן שקט, מה שלא היה קורה אם לא הייתי עושה את הבדיקה. ואז הייתי צריכה לעבור עוד חמישה וקצת חודשים כדי לגלות אם פעלתי נכון או לא. אז למי שעושה שיעבור לך קל ומהר ואל תקחו אותי כדוגמא אני שיא הפחדנית וממש לא יודעת לסבול כאב.

2 תגובות

  1. היי,אני בתחילת שבוע 12,בת 37,מחר מבצעת שקיפות עורפית וכמובן שהבדיקה המדוברת-בדיקת מי השפיר,מומלצת במיוחד בגילי.
    הדילמה אם לבצעה או לא,קשה מנשוא.זה לא רק מבלבל ומפחיד אלא גורם למחשבות על כמה אחראי או לא אחראי זה לבצע או לא את הבדיקה.כמה דיעות,כמה סיפורים כמה שיחות בחדרי ההמתנה לרופא הנשים ואני סופגת את הכל,רק לאחרונה התחלתי לסנן,כל אחד ואחת סבורים שיש להם זכות לומר לי מה לעשות,מה נכון אולא.
    ובכן,רציתי להזכיר בשורות אלה עד כמה חווית ההריון,קסומה ככל שתהייה,מלווה בחששות ובפחדים רבים.אל לנו להוסיף על כך נשים יקרות,אלא רק עידוד ורוח חיובית,במקום סיפורי בעתה שכולם טורחים לספר לי או להזהיר אותי,לא חייבים להיראות חכמים על ידי זריקת אמרות כנף עם הבחנות בגרוש.אפשר להסתפק בעידוד.זה הדבר הכי חשוב.
    באהבה.

  2. היום ערב יום שישי.
    אני בסלון, בעלי נרדם, הבנות בחדר
    כל אחד בעולמו.
    ועולמי שלי חרד, היסטרי ומבולבל..והנורא מכל אני חושבת שאף אחד באמת לא יכול להבין אותי…
    בת 36, עם פוביה מטורפת למחטים, קיבלתי תשובה לא תקינה של חלבון עוברי שמפנה אותי ישירות למי השפיר.
    אין ספק, הלחץ גובר מרגע לרגע, מדקה לדקה, ככל שאני מרבה לחשוב על זה…אני היסטרית יותר.
    ואיך לא ניסיתי לעקוף את הבעיה. בכל הדרכים. בכל הצורות: ייעוץ חוזר של המעבדה לחלבון עוברי, של פרופסור שיפענח שוב ושיבדוק שוב באולטראסאונד, כלום. כולם ממליצים על מי שפיר.
    אז בחנתי את עניין בדיקת הדם, ולהפתעתי הרבה היא מכסה דיי הרבה, אך לצערי הרב אין לה "תוקף" , כך שבמידה וחלילה וחס יתגלה ממצא כלשהו, אאלץ בכל זאת לעבור מי שפיר.. ואני הרי כבר בשבוע מתקדם, כך שלא יוותר לי זמן נוסף למקצה שיפורים של מי שפיר…
    אם כן, במה בוחרים ?????
    מה עושים????
    בדיקת דם – עם סיכון קליל ותקציב שמן , או מי שפיר פסגת האימים הפרטית שלי????
    עזרה….
    איך נעבור את השבת?!?

השאר תגובה

האימייל שלך לא יפורסם.

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

גלול למעלה