עמוד ראשי / לשעות הפנאי / בלדה על קפה ומאפה

בלדה על קפה ומאפה

images (6)מאת: קרן שמש / זהירות אמא טריה

כשם שאפידורל הוא חלק בלתי נפרד מתכנית הלידה,  כך בתי הקפה הפכו לחלק בלתי נפרד מחופשת הלידה. כל משך ההריון התבוננתי בהשתאות בנשים עם עגלות המקשטות את בתי הקפה. זה נראה לי אז כל כך מרגיע, לשבת עם חברה בבית קפה בזמן ששני העוללים ישנים בסינכרוניזציה מופלאה להגשת המנות לשולחן, ורק בהפוגות, כשהשיחה גוועת ונעשית מעיקה, העוללים מתעוררים כדי להעלות את המורל. והנה, אחרי חודשים של ציפייה, הגיע הרגע שלי. התקשרתי לחברה וקבענו להיפגש בבית הקפה השכונתי.

בנסיעה העולל נרדם, ומיד התחלתי לחשב זמנים: עכשיו הוא ישן, כשנרד מהאוטו בוודאי יתעורר, כשנזמין את האוכל אחזיק אותו ער, ואז כשיגיעו המנות הוא ירדם – מושלם. ואכן כך היה, קסם בתי הקפה עבד. העולל קם ונרדם במתיקות ובשקיפות מדויקת ללוח הזמנים הקולינרי. רק שלא לקחתי בחשבון את יואבי, של חברתי. הוא בן שנה וחצי והשעון הביולוגי שלו מדלג לצערי על תנומת הבוקר.

וככה זה היה: יואבי אמר ממממ, וחברתי טרחה להסביר לי שהוא גאון, כי ממממ זה אמא. ואז יואבי נראה אדום והשמיע צליל שנשמע כמו שששש, וכששאלתי מה זה ששששש, חברתי רחרחה וענתה בפלצות "שלשול!". אכן, העולל גאון! היא החליפה לו טיטול מתחת לאפי, כשאני משננת פסוקים נבחרים מתורתו של רבי נחמן מאומן, "אין ייאוש בעולם כלל". כשהיא סיימה, אמרה, "אני הולכת לשטוף ידיים, שימי עליו עין". יופי, ישועת השם כהרף עין. נשארתי עם יואבי העירני, לבד, והמנות בדרך. יש לי שתי דקות להרדים אותו. "מתוקי בוא לדודה, אתה עייף, נכון שאתה עייף, שים ראש על דודה". והוא לעומת זאת, מטיח בי את ראשו שוב ושוב, העיקר היא אומרת שהוא גאון. אני מושיבה אותו לידי והוא מתחיל לבכות. "קח חמודי, הנה תשחק עם שקיות הסוכר". יופי, הוא נראה מרוצה. מכניס לפה, והחומר המתוק זורם לפיו. בדיוק אז אימו מגיעה. "כמה שקיות כאלה הוא אכל?! זה נורא!", מיהרתי להרגיע, "מה זה משנה? גם ככה הוא משלשל, העיקר שהוא שמח". כשהאוכל הגיע, אפילו היא החליטה שמעט סוכר זה לא נורא, העיקר שישמור על השקט. בעודנו לועסות את האוכל, יואבי פורר ירקות מהמנה שלנו, הכניס לתוך הקפה, וערבב הכל עם שקיות הסוכר!

ws_Coffee_Love_Art_1280x800
"איזה מחונן העולל הזה, תראי איך הוא רוקח שיקויים". על איזה  שיקויים היא מדברת?! העולל מעשיר אורניום. המלצר נעץ בנו  מבטי שטנה, רציתי לקבור את עצמי. "אפשר חשבון?" לחשתי.  "בשמחה", אמר המלצר, ויואבי הגאון מיד שפך את התמיסה  הגרעינית על כל השולחן. המלצר החבוט נאלץ בעל כורחו לנקות  את אזור הפיגוע. מוכת הלם, המתנתי דקות ארוכות לכוחות החילוץ. לומר שבתי קפה ועוללים זה מגניב, זה כמו לומר שעוללים זה  שמחה. לפעמים זה עובד, לרוב זו סתם אגדה אורבנית.

קרן שמש / זהירות אמא טריה גם בפייסבוק

השאר תגובה

האימייל שלך לא יפורסם.

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

גלול למעלה