עמוד ראשי / אמהות / דיכאון אחרי לידה / על דיכאון אחרי לידה ? לא בהכרח

על דיכאון אחרי לידה ? לא בהכרח

סיוון יקשין משתפת לאתר emush על דיכאון אחרי לידהדיכאון אחרי לידה ? לא בהכרח – מאת סיון יקשין 

הסיפור שלי מתחיל עם הרבה עצב. אמא שלי נפטרה ממחלת הסרטן כשהייתי בחודש השמיני להריון עם ביתי הבכורה. כשהבנתי שאמא שלי גוססת ושנותר לה חודש ימים ולצערי לא אזכה שהיא תראה את ביתי, ביקשתי מאלוהים שייתן לי זמן עד הלידה כדי שאוכל להיות לצידה בימייה האחרונים. ביקשתי עוד קצת זמן, כדי שאוכל לשבת שבעה ולהיות עסוקה רק בה ולא להיות עסוקה בתינוק קטן שזקוק לאימו.

חודש לפני הלידה אמי נפטרה. ישבתי שבעה והיה לי חודש ימים להקל את העובדה שהיא איננה עוד בחיי ושבלכתה נותר חור ענק בלבי. ביום השלושים לפטירתה עלינו לקברה ל"הנחת מצבה" וכעבור מספר שעות הפקק הרירי שלי נפתח – היה לי דימום קטן וורדרד בתחתונית והבנתי שב- 24 שעות הקרובות אלד. ובאמת כך היה. הגעתי לבית החולים בשעה 12:00 בצהריים עם צירים ופתיחה של 4, וכעבור 4 שעות נולדה ביתי הבכורה ששמה ליאם. את סיפור הלידה לא ארחיב כי הוא היה נעים, לא מסובך ובעיקר מהיר: אפידורל, לחיצות ואז היא יצאה – המלאכית שלי. ברגע ששמו אותה עליי הרגשתי איך הלב שלי מתמלא באהבה עצומה ולאט לאט ממלא את החור שנותר.

ההחלמה הייתה יחסית לא קלה. תפרים כאבים ושאר דברים שלא סיפרו לי עליהם. אך אם היה משהו שפחדתי ממנו מאוד חוץ מהלידה עצמה – זה מ דיכאון אחרי לידה. זאת בעיקר כי כל הזמן שמעתי את החברים, את המשפחה, את רופא הנשים ואת האחיות בבית החולים מתלחששים ומבקשים מבעלי שישמור עליי, שיעזור לי, שיתחשב ויבין שאני אחרי לידה ושאיבדתי את אמא שלי בסמוך ללידה ושזהו מתכון גדול מאוד ל דיכאון אחרי לידה. כמו רוב הנשים אחרי לידה גם אני בכיתי. בכיתי כי כאב לי. בכיתי כי הייתי עייפה. בכיתי כי ריחמתי על עצמי. בכיתי כי הרגשתי לבד. בכיתי כי לא הייתה לי עזרה. ובכל פעם שבכיתי פחדתי נורא שהנה זה בא, ואולי אני ב דיכאון אחרי לידה ?

את חופשת הלידה העברתי בכייף עם חברות נוספות שיילדו באותה תקופה וביחד בילינו. לאחר חצי שנה לערך התחלתי להרגיש עייפות וחולשה. עייפות וחולשה שלא עברו גם לאחר מנוחה. כאבי ראש מטרידים, חוסר תאבון ובלילה חוסר שינה. סבלתי מזה כשבועיים, וזה היה ממש בלתי נסבל. הלכתי אל רופא המשפחה שהפנה אותי לבדיקות דם כלליות. תשובות הבדיקה חזרו והא אמר לי שהכל תקין ושהבדיקות טובות. עברו עוד שבועיים וכבר התחלתי להרגיש חוסר חיוניות בגוף. החולשה הטרידה אותי והיה לי ממש קשה לטפל בתינוקת שלי. בנוסף לעייפות והתשישות התחילו הסובבים אותי להעיר לי שירדתי מאוד במשקל ושיחד עם כל התסמינים שאני מרגישה זה כבר מדאיג. הלכתי שוב לרופא המשפחה והתלוננתי בפניו שאני ממש לא מרגישה טוב, ושאני מרגישה שעובר על הגוף שלי משהו ולא טוב לי.
הרופא הסתכל לי בעיניים ואמר לי להיות רגועה, ושהכל בסדר איתי ושהבדיקות הכלליות מראות שהכל תקין ושאני בריאה כמו שור. אבל… ויש אבל… אני כנראה סובלת מ דיכאון אחרי לידה ושזה בסדר כי המון נשים חוות את זה. וזה נורמלי בעיקר כי אמא שלי נפטרה, ושבנוסף ללידה אני גם כנראה רק עכשיו מעכלת את כל האובדן הנורא הזה. הוא המליץ לי לקחת כדורי הרגעה ולטפל בעצמי.

חזרתי הביתה ואמרתי לעצמי שאני יודעת ומרגישה שמה שקורה לי בגוף הוא לגמרי פיזי ולא נפשי ושהרופא טועה!
סיפרתי לבעלי, למשפחה ולחברים את הדיאגנוזה של הרופא ואמרתי להם שאני לא מסכימה איתו, כי אני לא מרגישה שאני בדיכאון. ושההרגשה הפיזית של העייפות והחולשה שלא עוברת לי כבר קרוב לחודש היא זו שגורמת לי להיות עצובה ומדוכדכת ולא להיפך. אני לא מרגישה טוב בגוף וזה רק משהו פיזי!

רובם הינהנו בראש לאות הסכמה אך אני יודעת שבתוך תוכם הם אמרו לעצמם שזה בטוח דיכאון. כי באמת כל הסימפטומים מראים שזה דיכאון. עברו שבועיים ושוב הלכתי לרופא המשפחה ואמרתי לו שהעייפות והחולשה עברו, אבל אני עדיין בתשישות נוראית ומרגישה שלא במיטבי. הוא שוב חזר ואמר שלאור הבדיקות הטובות זה נראה לו דיכאון. ואם אני ממש מתעקשת שלא, אז יכול להיות שזו "מחלת היאפים". התסמינים שלה זהים למה שאני מרגישה, אך שאין טיפול או תרופה למחלה, ושלעיתים היא עוברת ולעיתים נשארת. באתי הביתה וקראתי בגוגל על מחלת היאפים ואני מצטטת:

"התסמינים לרוב הם: תשישות אשר לא חולפת לאחר מנוחה, חולשה, כאבי ראש, כאבי שרירים
ופרקים, סיבולת גוף נמוכה, בעיות קוגניטיביות (פגיעה בזיכרון ובריכוז), תסמונת המעי הרגיז,
אלרגיות, אובדן משקל או עליית משקל, בלוטות לימפה מוגדלות, בעיות שינה, דיכאון, חרדה ועוד.
ישנו קושי עצום באבחון המחלה בשל חוסר אמון מצד הממסד הרפואי. אנשים הלוקים בה בצורתה
הקשה מתקשים לתפקד באופן נורמלי, נצרכים לשעות מנוחה מרובות ולעתים מאבדים את היכולת להתפרנס.
לעתים התסמונת חולפת מעצמה לאחר זמן מה, אך בדרך כלל היא נמשכת מספר שנים רב…"

הייתי כ"כ עצובה לקרוא שאכן רוב התסמינים זהים למה שהרגשתי, ושלצערי המחלה לא תמיד עוברת. ומה שקראתי זה בעצם מה שגרם לי היות בדיכאון ועצובה רק מעצם הידיעה והמחשבה שאני הולכת להרגיש את מה שאני מרגישה לאורך שנים. כעבור שבועיים החלטתי ללכת לרופא משפחה אחר. הגעתי לרופאה, סיפרתי לה את כל האינפורמציה הרלוונטית: שאני אחרי לידה, שאיבדתי את אמא שלי, את כל התסמינים של מה שאני מרגישה, הבאתי לה את התשובות של הבדיקות דם שעשיתי, סיפרתי לה את הדיאגנוזות השונות של הרופא הקודם שזה דיכאון או "מחלת היאפים" ושאלתי אותה את דעתה. היא ביקשה ממני ללכת לבדיקות דם נוספות ושאחזור אליה בעוד 3 שבועות.

כעבור שבועיים היא התקשרה אליי וביקשה ממני להגיע אליה. די נבהלתי, אבל היא הרגיעה אותי שהכל בסדר. הגעתי אליה והיא סיפרה לי שהיא שמחה לבשר לי שבדיקות הדם מראות שיש לי וירוס שנקרא: "מחלת הנשיקה" – ושהתסמינים שלו זהים גם לדיכאון וגם למחלת היאפים, ושגם לו אין טיפול או תרופה אך מה שחשוב זה שזה עובר.

תאמינו לי בנות ברגע שחזרתי הביתה הייתי כמו חדשה! כנראה שרק מעצם המחשבה שאני בדיכאון או שיש לי את "מחלת היאפים" שלא תמיד עוברת גרמו לי להמשיך להרגיש נורא. וחוץ מזה כ"כ שמחתי שצדקתי ושבאמת לא הרגשתי טוב פיזית ולא נפשית ושאני מכירה את הגוף שלי ושלא טעיתי.

מה שבעצם אני רוצה להגיד זה שתמיד תמיד תסמכו על עצמכן, תקשיבו לעצמכן. לתחושות ולהרגשות שלכן, ושרק הן ינחו אתכן. ושאם רופא אומר לכם X ואתן מרגישות Y לכו לקבל דעה נוספת. כי במקרה שלי, אם הוא היה נותן לי לעשות בדיקות דם נוספות ומורחבות יותר, ולא נותן דיאגנוזה רק עפ"י מה ששמע ממני, לא היה נגרם לי עוול לתקופה של כמעט חצי שנה. אם מלכתחילה היה אומר לי שיש לי "מחלת הנשיקה" הייתי מקבלת אותה באהבה ובהבנה שזה בסה"כ וירוס ושזה יעבור לי. לעומת זאת נכנסתי ללחץ ולפחדים שאני לעולם ארגיש עייפה ותשושה ופסיכולוגית זה בעצם מה שהרגשתי כחצי שנה.

טוב, מאז עברו כמעט 5 שנים ויש לי כבר ילד נוסף.
סיפור הלידה שלו לא היה כ"כ נעים אבל זה כבר לפעם אחרת.

2 תגובות

  1. היי סיון אין לך מושג כמה אני מתגעגעת אלייך והסיפור שלך …..העציב אותי מאוד
    אוהבת אותך המון מצטערת שלא הייתי לידך שנפרדת מאמא דליה היקרה מנשקת ומחבקת אותך חזק אוהבת מאוד ג'ולי

    • משתמש אנונימי (לא מזוהה)

      ג׳ולה!!!!! מ-ת-ג-ע-ג-ע-ת!!!!!
      תתקשרי אליי בבקשה או שתרשמי פה את הטלפון שלך ואני אבקש ממורן שתיתן לי אותו. חייבות לדבר!

השאר תגובה

האימייל שלך לא יפורסם.

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

גלול למעלה