עמוד ראשי / אמהות / אימהות משתפות / סיפורה של יהודית הרמן שחיה 12 שנים בכת של גואל רצון

סיפורה של יהודית הרמן שחיה 12 שנים בכת של גואל רצון

האור בקצה המנהרהשלום,
שמי יהודית הרמן ואני חייתי כ- 12 שנים בכת של גואל רצון. נשאבתי לשם כשהייתי בת 17 ועל ידי מבצע מאד גדול ומקיף שכלל מאות אנשים (!) הוצאתי משם ביום אחד ובבת אחת, כשאני בת 29 + 5 ילדים.

היום אני כבת 32 ומתמודדת עם מציאות לא פשוטה כאם חד הורית לחמישה ילדים.
מצחיק הוא ששנים רבות (למרות שכבר אז הייתי חד הורית פשוט לא הבנתי את זה) תמיד חשבתי על החד הוריות ממקום של עד כמה קשה ובלתי אפשרי להיות במקום הזה, ושאני לעולם לא הייתי יכולה להתמודד עם מצב כזה בחיי. אך נסיבות החיים שהן יותר חזקות מאיתנו הובילו אותי בסופו של דבר להתמודדות עם המציאות, שלא שואלת אלא פשוט מציבה עובדה ברורה. והעובדה שהוצבה בפניי ביום בהיר אחד הייתה שכל מה שהכרתי נגמר. והכל משתנה מעכשיו. וממקום שחשתי בו עטופה, שמורה, מוגנת, (תמיד הייתה שם בכת המון עזרה עם הילדים, מעולם לא חשתי לבד) – מצאתי את עצמי בבת אחת, ממש תוך יום אחד לבד. מה שמעולם לא הייתי מורגלת, להחליט איך אני מתמודדת עם מציאות חדשה לחלוטין. לאן אני הולכת ובאילו חיים חדשים אני בוחרת.

לאורך 3 השנים שחלפו גם האימהיות שלי עברה עליות ומורדות רבות. מצאתי עצמי (ועדיין אני מודה) נאבקת עם עצמי פעמים רבות למצוא את האהבה שלי אל ילדיי. את המקום הזה של החמלה כלפיהם, הדאגה והמסירות האמיתית. את המקום הזה בו אני מציבה אותם לפניי, את המקום הזה של להיות אמא באמת.

שם בתוך הכת הכל היה כל כך שונה. גם המקום של האימהות. הכת, קודם כל חשוב להבין, זוהי בועה מאד מאד סגורה עם חוקים משלה. אצלנו בכת, להביא ילדים לעולם, וכמה שיותר, "לגדל אותם בנחת ולשמור עליהם מכל משמר" – היה ערך עליון. תחושה של לחץ חברתי עצום גלוי וסמוי ממש כמו בעולם הדתי.

את ילדיי הבאתי כשאני צעירה מאד, ללא כל ניסיון ובגרות – וכביכול גואל רצון תומך בי ומבטיח כל הזמן שיהיה בסדר ואין לי מה לדאוג והוא תמיד ישמור עלי ועל ילדיי. וכך לאורך השנים כשאני מוקפת באווירת יילודה בלתי פוסקת מצאתי עצמי מהר מאד עם 5 ילדים.

בעצם 9 שנים מתוך 12 שנים בהן הייתי בכת, מצאתי את עצמי סביב מחזוריות בלתי פוסקת של הריונות, לידות, הנקות, מטרנות, טיטולים, טיפות חלב, חיסונים וכו'. וחשוב לי להיות כנה. כן אהבתי להיות בהריון, כן אהבתי להניק, לטפל בתינוק הקטנטן שרק נולד והוא כה חסר אונים ואחר כך לראות כיצד הוא גדל ומתפתח.

אבל דבר אחד "קטן" ומשמעותי לא הבנתי ואפילו לא הייתי קרובה להבין. שלהביא ילד לעולם זו כזו אחריות כבדה. זה לשאת על הכתפיים נשמה שאתה עכשיו אחראי לגורלה עם ליום שבאמת כבר כוחך לא יעמוד לך. גואל רצון הצליח לתת כזו תחושת אשליה חזקה שהכל בסדר ואין מה לפחד ושלילדים לא יחסר שום דבר… תחושה חזקה נוספת שתמיד יצרה אווירה מתוחה הייתה: שמי שמצליחה ללדת יותר ילדים היא האישה האהובה, המבורכת המאושרת שתזכה להגיע לגן עדן. בעקבות כך, כולן רצו להיות בהריון וכמה שיותר. קדושת הילדים, הו, קדושת הילדים…

מדהים אותי שרק כשרציתי ילד שישי, חשתי לפתע כן ריגשות אשמה שאני רוצה להביא ילד נוסף. פתאום הבנתי ולא יכולתי להימנע מכך, שילד נוסף זו אגואיסטיות שלי. אבל לחיות שם, בבועה הסגורה והנוקשה הזו, עם האווירה שהייתה שם, גרמה לי בכל פעם מחדש לרצות מאד ילד נוסף. הייתי ממש חשה ריקנות כשלא הייתי בהריון. כי חייתי רק את דרכו של גואל רצון, שעשה צחוק מהכל, ותמיד אמר שיהיה בסדר ונתן כזו תחושה חזקה שכדאי להביא הרבה ילדים וכמה שיותר מהר.

ואז, הבועה הזו מתפוצצת בפניי יום אחד, ואני מוצאת את עצמי עם ילדיי במקלט של נשים מוכות. שם, הספקתי כתהליך התפכחות אחרון לעבור הפסקת הריון, ממש בדקה ה – 90, שכן הגעתי למקלט כשאני בחודש שלישי, הריון שישי.
לאחר שהות של כחודש וחצי במקלט, אני שבה עם ילדיי לקיבוץ שפיים, היכן שגדלתי בעצם. ופה מתחיל מסע שעדיין לא ניגמר. תחילה היו לי כוחות עצומים להתחיל עם ילדיי מהתחלה, בגנים ובתי ספר חדשים. אך לאט לאט הגיעה הנפילה. נמלאתי חרדות. ההבנה הזו, שאני אם חד הורית, ואני לבד היכתה בי כרעם ביום בהיר.

הייתי רואה משפחות בקיבוץ, עם ילדים, והייתי נגמרת מזה בתוכי. כל כך, כל כך רציתי גם תא משפחתי נורמלי ושיגרתי עם אבא וגבר שהוא בן זוגי ויחד איתי במערכה. ולא היה. לא זו הייתה המציאות. לא אז וגם לא היום. היו ימים שחשתי כה ריקה ואבודה וכמעט ולא הייתה לי אנרגיה לילדיי. מחשבות קשות החלו לעלות בראשי. תקופה ארוכה הייתי קמה בבוקר וחשה שאין טעם לחיי. הייתי מסתכלת על הילדים וחושבת איך, מה, מה עשיתי והייתי חשה אבודה לחלוטין. ותחושת הבדידות האיומה שאפפה אותי כל הזמן הייתה כה חזקה ומכבידה.

לאט לאט, כן החלה לזרוח השמש לתוך חיי האפלים, ופיסות שמיים תכולות ויפות החלו להופיע. לא ויתרתי. למרות הקושי, למרות הייאוש, למרות הריק הגדול שהיה בתוכי וחוסר משמעות לחיים. התחלתי ללמוד ולקנות ספרים שגיליתי שעושים לי טוב, ומכניסים דברים לפרופורציה. התחלתי להתחזק, ולהאמין בעצמי, ולאט לאט התחלתי לאהוב את ילדיי מחדש, ובאמת למצוא את ההנאה בגידול שלהם, ולמצוא בזה טעם ומשמעות לחיים.

יש לי חמישה ילדים מקסימים ונפלאים, שכל אחד מהם הוא עולם בפני עצמו. היום אני מבינה שאנו במסע הזה ביחד ונצליח לעבור הכל, ולגדול יחד, להתפתח לשמוח ולפרוח.

על הילדים שלי אשמור מכל משמר. ואם חלילה אזהה נוכל או שרלטן כגואל רצון, או סתם חבר "טוב" שרוצה לתת להם איזה "חומר טוב" שיתנסו (הרי כתות משולות לנפילה אל סמים/אלכוהול/אפילו בן זוג מכה או רק טרוריסט נפשי), אני אדע לזהות את הסימנים המקדימים בזמן ולעצור את זה.
אני חותרת כעת להבנה מה המטרה של המסע שלי בעולם, רוצה להתחבר לנשמה שלי. למקום עמוק, שקט, רגוע, ואמיתי. ככל שחולף הזמן אני מבינה שמטרת המסע שלי היא לתת ל-5 ילדיי אהבה אינסופית. הגעתי לקיבוץ מאד מאד מבוהלת, מפוחדת וחלשה. פחדתי מהצל של עצמי. זמן רב הייתי נתונה למרותם של הפחדים שלי. שלא יקבלו אותי, שלא יאהבו אותי, שאשאר לבד בלי בן זוג…ומהמקום הזה היה לי מאד קשה לגדל את הילדים שלי מאחר ומאגרי האנרגיה שלי התרוקנו.

היום זה לא כך. מאד התחזקתי והתקדמתי ותפיסת החיים שלי חדשה ובריאה. היום אף אדם כבר לא מאיים עלי או מפחיד אותי, והיום אני כבר לא מפחדת כמו פעם להישאר לבד, או לא להיות אהובה ומקובלת.
חמשת ילדיי הם נשמות טהורות שירדו לפה, והתחברנו יחד במסע החיים הזה ואני המדריכה שלהם.
איזה תפקיד משמעותי יש להם ולי בתוך החיים האלה. מניסיוני האישי, כל מה שילד צריך כדי לגדול בצורה הטובה ביותר אלו שלושה דברים עיקריים אהבה, אהבה ועוד אהבה. ואני מתכוונת לתת אהבה לילדים שלי. אני לא יכולה לומר שאהיה אימא מושלמת (אנו כבר יודעים מזמן שאין דבר כזה גם בגידול ילדים בתנאים "רגילים"), אבל באמת אשתדל להיות שם בשבילם, ולומר להם בכל פעם מחדש שאני אוהבת אותם.

יהודית עוסקת כיום בפעילות מניעה והסברה בנושא הכתות. ניתן ליצור איתה קשר דרך דף הפייסבוק שלה:
חיי בכת של גואל רצון – לפני בתוך ואחרי

5 תגובות

  1. משתמש אנונימי (לא מזוהה)

    אתחיל בזה שאגיד לך "ברוך שפטרני מעונשו של זה" ושנית מאחלת לך הצלחה וכח ותאמיני בעצמך כי "אלוהים עוזר למי שעוזר לעצמו" יישר כח
    "

  2. למה את בטוחה שתצליחי להגן על ילדיך מפני שרלטנים ונועלים כמו גואל רצון? הורים של 32 בנות נסו כבר לפניך וכל שקיבלו הם איחולי מוות ושנאה (ראי תגובות של תהלליה הרשקוביץ לאביה האחד הפורומים, חיפוש שמה בגוגל יניב תוצאות). את גרמת נזק לעצמך ולילדיך וכולי תקווה שהם לא ייפלו לאף כת ושלא תצטרכי כלל לנסות לעמוד בנסיון בו עמדו הוריך והוריי כל הבנות.

  3. יהודית שלום, כבר צלצלתי כמה פעמים את לא עונה לי. בבקשה לאשר לי את הגעתך להרצאה ב9.10.2013 בשעה 19:30 תודה דבורה 054-4781730

  4. אורלי הירש

    יהודית , סיפורך מאד מעניין ,האם ניתן להזמינך להרצאה . אם כן אנא , צרי עימי קשר במייל.

השאר תגובה

האימייל שלך לא יפורסם.

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

גלול למעלה