עמוד ראשי / הריון ולידה / מילה אחת קטנה, עם משמעות ענקית: לידה = ליד ה'!!

מילה אחת קטנה, עם משמעות ענקית: לידה = ליד ה'!!

צילום: פזית גואטה

צילום: פזית גואטה

אחרי כל כך הרבה שבועות של המתנה וציפייה. אחרי לא מעט מחשבות וסרטים שרצו בראש, למי יהיו דומים, איך מאור יגיב בזמן הלידה? איך אשרוד את זה? והנה זה קרה, אני בחדר לידה, אפידורל, רופאים, לחץ, פחד, בכי ו…אור – לא איתי!  א מ א ל 'ה ! ! ! 

נעים מאוד, מירן בוזגלו וזה סיפור הלידה שלי.

קבענו תאריך לניתוח, ההתרגשות בשיאה, כבר תכננו איך לא נרדם בלילה מהלחץ, מה נשים בתיק, אפילו מה אלבש ואלביש לקטנטנים. עוד רגע זה קורה, ממש עשיתי ספירה לאחור בהתרגשות מטורפת, לרגע שאהפוך לאמא!

ואז…בדיוק שבוע לפני, ביום הראשון של שבוע 36, התחילו לי צירונים והקאות. שוב, אחרי שני אישפוזים, מצאתי את עצמי בבית החולים. בשלב הזה כבר הייתי עייפה וכבדה (מאוד!!), התחלתי לדבר עם עצמי ועם האל שלמעלה בתפילה שהלוואי והיום זה סוף סוף יקרה.

ההמתנה הרגה אותי, הייתי עצבנית, כואבת ולחוצה…בדקו אם יש לי פתיחה, מתברר שהיא ממש קטנה ואפשר למשוך עוד…הדבר הראשון שאמרתי לרופא ברגע שהוא הגיע אליי היה: "ד"ר בבקשה תיילד אותי , אני לא יכולה יותר, קשה לי!" הרופא שאל אותי אם אני רוצה ללדת? "כןןןןןןן" צעקתי בקול ששמעו אותי עד בלגיה לדעתי ובלב אמרתי לעצמי, באמת הוא שואל אותי את זה? אין דבר שאני רוצה יותר כרגע. בעצם יש, שבעלי יהיה איתי !! מה שהיה בלתי אפשרי, אני נשואה למאור בוזגלו, כדורגלן. בזמן שאני צועקת וכואבת, מאור נמצא בדרך למשחק הראשון שלו בבלגיה.

צילום: פזית גואטה

צילום: פזית גואטה

נשלחתי להערכת משקל, כדי לדעת האם אני מתאימה לניתוח כרגע. התשובה – חיובית, קדימה לניתוח. הרופא שמכיר את מאור מהטלויזיה, אמר שהבן (ריי) ממש דומה למאור והבת (מיילי) ממש דומה לי, אחר כך רק הבנו כמה שהוא צדק,
אבל, היי ד"ר, זה הזמן להגיד לי את זה?

ממשיכה להסתמס עם מאור, שלא מאמין שהוא בדרך למשחק ואני בדרך לחדר לידה! איך יכול להיות שהוא מפספס את הרגע לו כל כך חיכינו. "את לחוצה? את מרגישה טוב? כואב לך?" הוא שואל. "לא, הכל בסדר" אני עונה. אבל בפנים נקרעת לא מעכלת שהוא לא איתי בחוויה הכי גדולה בחיינו.

"מירן בוזגלו" קורא הסניטר, "כן זאת אני!" עניתי בקול רועד, בשלב הזה הפחד התגבר והשתלט עליי והלב פועם במהירות. המשפחות שלנו בחוץ, אף אחד לא יכול להכנס איתי, מדובר בניתוח חירום. עליתי על מדים, טוב לא בדיוק מדים – סינר חדר הניתוח. המרדים הגיע, מקבלת הסבר קצר, חותמת על טפסים והנה זה מתחילה.

מקבלת אפידורל, משכיבים אותי ומכסים לי את הבטן,
אני שוכבת שם ולא מצליחה לעצור את הדמעות.
הרגשה הזו שאת נמצאת ברגע הכי מרגש בחייך ואין אף אחד לצידך, אף אחד שירגיע, ילטף ויחזק, שיחזיק לי את היד.

צילום: פזית גואטה

צילום: פזית גואטה

לא מספיקה לחשוב יותר מדיי, שניות עוברות וריי (הבן) יוצא! אני מסתכלת עליו ובוכה עוד יותר, לאחר מכן מיילי יצאה (הבת), היא יצאה כל כך קטנה אבל עם בכי כל כך צעקני, אמרו שזה אופייני לבנות. מבט קטן ולקחו אותם לחדר צדדי, לניקוי ובדיקות. לאחר מספר דקות, הגיע הרגע שלא אשכח לעולם, לא אשכח בחיי. הביאו לי את שניהם, נקיים, קטנים, יפים ובריאים. סוף סוף הם בחוץ!!! אמרתי לעצמי. פשוט מאושרת אחרי כל השעות האלה וגאה, עברתי את זה! ולבד!!!

בעצם לא לבד, לאורך כל היום הוביל אותי דבר אחד.
את כל הכוחות שאבתי ממילה אחת קטנה, עם משמעות ענקית:
לידה= ליד ה'!!
עם כל הכאב, כל המחשבות, העובדה שמאור לא איתי ברגעים אלה,
לא הייתי לבד, ה' היה לצידי!

השאר תגובה

האימייל שלך לא יפורסם.

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

גלול למעלה