עמוד ראשי / אמהות / אמונה ומודעות / מרגישה חוסר שלמות בחיים ?

מרגישה חוסר שלמות בחיים ?

מרגיש/ה חוסר שלמות בחיים?
מאת האדמו"ר עטרת ראשנו רבי יאשיהו יוסף פינטו שליט"א
המייל היומי

אחד התלמידים האהובים והחביבים בישיבתנו הקדושה שובה ישראל אשדוד, שאל אותנו לפני כמה שבועות בסעודת ליל שבת: הנה משתדל הוא בכל הכח אך אינו מרגיש שהוא מגיע לשלמות במעשיו, שאלנו אותו האם גם בחייו הפרטיים כך מרגיש שאין לו שלמות, ענה: כן, בכל עיניני חייו אינו מרגיש שלמות. והנה ענינו בקצרה על השאלה בשולחן שבת אך ראינו לנכון שזה עינין של הרבים וטוב להתחזק ולחזק בו אחרים. אחד המלכים הגדולים שאל את בנו: בני אתה גודל ואתה חייב שיהיה לך מלאכה ותעסוקה אשר בה תתעסק, לך ותחפש מה חפץ ליבך ומה שחפץ אני אחפש את המורה הטוב ביותר ואשקיע כל מה שצריך להשקיע, רק שתיהיה הטוב והמוצלח ביותר. חשב בן המלך מה יאה וראוי לו לעשות, הרי אבי דעתו שכל מלאכה ראויה וטובה ומכבדת את בעליה, אם כן מה הטוב לעשות?, החליט ללכת וללמוד את מלאכת הגננות, ליהיות גנן לטפל ולגדל עצים וגינות, זה הדבר אשר ליבו חפץ יותר מכל לימוד ותעסוקה אחרת.

הלך המלך וחיפש את המומחים הגדולים לגינון ומצא מורה אשר היה בעל נפש רמה, אומן למלאכת הגינון, הבן הלך ולמד שלוש שנים על האדמה, כל דבר אשר יש לו קשר לאדמה ולעצים ולגינות וכו', אחרי שלוש שנים בא בן המלך לארמון הגדול, אשר היה בו גינות עצומות רחבות ידיים וכו' וביקש מכל הגננים לצאת ולא לטפל בגינה, הנה הוא עורך ומארגן את הגינה מחדש בצורה מיוחדת. וכך עמד בן המלך ג' חודשים ובנה את הגינה לתפארת בצורה מחודשת ומיוחדת וחיכה לבואו של המורה הגדול יחד עם אביו המלך בפני כל השרים לראות את מעשי ידיו להתפאר.

התרגשות גדולה אחזה את בן המלך, המורה המיוחד הגיע ונכנס לתוך הגינה ופניו היו חמורות ומאוכזבות מאוד, בן המלך הצטער הרי הגינה לתפארת, נקיה, מסודרת, צבע הפרחים תואם, העצים נשתלו במקום המתאים, האבנים מונחים במקום המוסיף ומשרה טוב, אם כן מדוע פניו כל כך חמורים?!.
בסיום הביקור עמד המורה ואמר לבן המלך בפני אביו והשרים, הנה הגינה מיוחדת מאוד, הכל נקי ומסודר ומטופח מאוד מאוד אך דבר אחד חסר. הלך המורה ולקח דלי בידו ויצא מחוץ לגינה לגינה סמוכה ואסף בדלי עלים אשר נבלו, הביא את הדלי ופיזר באויר את העלים שיפלו על הגינה, בן המלך עמד נפעם והמלך תמה מה עושה המורה הדגול?.
כשסיים אמר המורה: עשית את הגינה טובה ויפה מאוד מאוד, הכל יותר מידי נקי ומסודר, קצת עלים שנפלו חסרים להוסיף חיות לגינה היפה והמסודרת הזאת.

וזה יסוד גדול בחיי האדם, הדברים אשר אינם מסתדרים בעינין מסויים הזה ובעינין השני, אלו אותם עלים אשר היו חסרים בגינה, בלעדיהם אין חיות לאותה גינה. וכך יראה האדם את הדברים אשר נשארו פתוחים ועדיין לא גמורים ומסודרים בחייו ולכן אותם דברים יהיו הכח בחייו להשתדל להשלים אותם לגמור את כל מה שלא מושלם.

וידע האדם, כי אין צדיק אשר יחיה בארץ ולא יחטא, ולכן להגיע לשער ה"נ" זה דבר בלתי אפשרי בחיי האדם, חוץ ממעטים כרבי עקיבא וחבריו, לכן גם במה שחסר לך תשמח ותודה לה', מהחוסר הזה בא החיות והמשכיות. ולכן, לאותו תלמיד אהוב וחביב, ההרגשה שלא מגיעים לשלמות יראה אותה כדבר טוב וכח ושאיפה להמשיך הלאה כי ביום שמגיעים לשלמות גמורה מסתיימים החיים של האדם.

וכן מצאנו אצל משה רבנו אשר לפני מותו אמר: "בן מאה ועשרים שנה אנוכי היום לא אוכל לצאת ולבא". משה הגיע לשלמות ושם הסתיימו חייו, לכן חייב בכל עת בחיים שיהיו עלים שנבלו ואותם עלים הם המלחמה והמטרה של האדם.
אך יזהר האדם לשמור את עצמו במידת הענוה בכל זמן משום שהגאוה היא המידה אשר מוציאה את האדם מן העולם וגורמת לאדם לאבד את כל חייו ולאבד את הדברים הגדולים והטובים ביותר.

לפני שנים רבות שמענו מעשה אשר יש בו מוסר גדול ביותר וטוב לחשוב אותו ולתלות אותו כמו תמונה מבין התמונות אשר תולים בנפש, שבכל פעם אשר נתעמק בנבכי הנפש נראה גם את התמונה הזאת בנפש שלנו, תמונה זאת יכולה להועיל הרבה משום שגם יום המוות יש בה וגם גאוה ואיבוד החיים על טעות קטנה.

וכך המעשה על אומן גדול אשר היה יודע לפסל ולבנות כתבניות של בני אדם, אשר כל מי שהיה רואה את פסלו היה חושב ובטוח שזה אדם ממש. והנה אותו אדם הרגיש שיום מותו מתקרב ובא, פחד מהמות ואמר בנפשו: אני אעשה הכל בכדי שלא אמות. וכך עשה, הלך ובנה תשעה פסלים אשר היו דומים בדיוק לו והלביש אותם בבגדים מן בגדיו. וכך כששמע שמלאך המות מגיע אל ביתו. מיד נכנס לחדר הגדול אשר שם הפסלים בדמותו ועמד אף הוא כמו כל הפסלים, כך שמתוך עשרה פסלים אשר דומים אחד לחברו, מלאך המות לא ידע היכן הוא נמצא ולא יוכל לקחת את נשמתו. והוא כך עומד באותה צורה שעה ועוד שעה. פתאום מלאך המות צעק ואמר: הכל עשית דומה להפליא אך דבר אחד לא עשית טוב ובזה נכשלת, מיד צעק אותו פסל: תאמר לי מה לא עשיתי טוב, צעק ואמר לו מלאך המות, הגאוה שהשבת שאומרים שעשית לא טוב גילתה אותך והנה אתה וכך לקח את נשמתו.

הנה מעשה זה הוא תמונה בנפשנו שנים רבות, האדם חושב על תחכומים רבים להציל את נפשו ולהנצל, "רבות מחשבות בלב איש ועצת ה' היא תקום". ועומל וטורח לבנות עשרה צלמים ומאמין שיצליח להשיג ולהגיע לדברים גדולים מאוד. ובתחילה נראה שמצליח, הנה כמה שעות אף מלאך המות לא יכול לו, אך כאשר נוגעים בכבודו, "כל חכמתם תתבלע", מאבד את כל חייו את כל אשר לו וכך מלאך המות לוקח את חייו.

לכן ישתדל האדם ליהיות אדון לעצמו ולדעת שהחסר הוא טוב, משום שנותן לו כח וחיות להמשיך וכאשר משלים את החסר מיד ילכו מחיל אל חיל, יקבל על עצמו מעלה יותר גדולה ודברים יותר גדולים ששוב יהיה אצלו עליה והמשך.

ותמיד ישים מול עיניו שהגאוה היא מהחורבנות הגדולים של חיי האדם ויזהר מן הגאוה אשר חללים רבים הפילה. ה' יעזור שנלך בדרך טובה ולא תצא תקלה מתחת ידנו ונזכה לראות בטוב ה' כל הימים.

ישא ברכה והצלחה וישועה.

השאר תגובה

האימייל שלך לא יפורסם.

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

גלול למעלה