עמוד ראשי / אמהות / על לידה – סיפור הלידה שלי – מאת מורן אייזנשטיין

על לידה – סיפור הלידה שלי – מאת מורן אייזנשטיין

מורן אייזנשטיין משתפת לאתר emush בסיפור הלידה שלה לידה – סיפור הלידה שלי – מאת מורן אייזנשטיין 
אז כפי שאתן מבינות בשעה 23:30 בערך,(מי שלא קראה מוזמנת לפוסט :השראת לידה? נר לזירוז לידה? לעולם לא! ) הנר לזירוז צירים הראשון כבר החל להשפיע עליי.

כשאימא שלי כבר הגיעה לחדר, הייתי חצי מתה. צורחת, מרביצה לעצמי, לקיר, למיטה ולמה לא? שחררתי את בעלי שהיה לו למחרת יום עבודה עמוס, כי חשבתי לתומי שזה בטח ייקח עוד כמה ימים או שעות ארוכות כפי שהרופא אמר.וחבל ששניהם יישארו איתי. בשעה 00:00 הכאב התחיל להתחזק ואז כבר נהייתי משוגעת. מי שמכיר אותי יודע שאני טיפוס מאוד רגוע. גם אם אפול ברחוב ואשבור את כול העצמות, ישר אקום כאילו כלום לא קרה ואגיד שאני בסדר. אני לא צורחת, לא רבה עם אנשים, אני מופנמת. אבל הכאב שהיה לי, היה כה חזק שלא ראיתי אף אחד בעיניים. ופשוט מצאתי את עצמי צורחת ברמות שאני לא זיהיתי את עצמי. כמה שאנסה לתאר לכן צעקות וצרחות אימה ,זה לא ייתאר את העוצמה.

כול דקה בערך תפס אותי הכאב – הציר – או מה שזה לא היה. הלכתי למקלחת וישבתי מתחת למים חמים כשאני מרגישה צירי לחץ איומים, תחושה איומה, כאב מחריד, כאילו את צריכה לשירותים ויש לך עצירות ולא יוצא לך. כאב עצום ונוראי. אמרתי לאימא שלי שאני מרגישה כאילו השטן נכנס בי. הרופא שראה את מצבי נתן לי זריקת טשטוש בטוסיק שממש, אבל ממש לא השפיעה עליי. אחרי שעה וחצי של גיהינום אמרתי לאימא שלי שאני לא עומדת בזה. שאני אעשה לעצמי משהו, אני אתאבד, אני אקפוץ מהחלון, למה הייתי צריכה את זה? למה לא עשיתי קיסרי, אני לא יכולה יותר אימא אני לא עומדת בזה, עכשיו שאני כותבת דמעות זולגות ממני ,יצאו לי מילים מהפה וזעקות שזה לא אני. וכול זה מול צוות רופאים זרים לחלוטין ואפילו לא הרגשתי פדיחה. באותו הרגע שום דבר לא מעניין אותך. צרחתי את נשמתי ואמרתי לאימא שלי שתלך להגיד להם שאם לא ייתנו לי משהו, אני אעשה לעצמי משהו. זעקתי לאלוהים מאיפה הכאב הזה ולמה למה צריך לסבול בשביל להנות ? למה הדברים צריכים לבוא בקושי כזה רב? רק בגלל שחווה אכלה מהתפוח …?! יאמר לזכותה של אימי שראתה את הבת שלה במצב כה קשה שהיא הייתה ממש חזקה. אפילו לא בכתה. רק אמרה לי "מורני, הלוואי ויכולתי לעזור לך, אבל אין לי דרך".

ברגע של שפיות לפני הכאב הבא אמרתי לה אני יודעת אימא. אני לא מאשימה אותך, אני פשוט לא יכולה יותר. והנה הגיע עוד כאב. בעודי צורחת כמה אני חלשת אופי, נכנס הרופא ואמרתי לו אני לא יכולה יותר, למה אתם לא עוזרים לי? הרופא אמר שאפילו אין לי פתיחה. צרחתי שוב. כול הכאב והסבל הזה ואין פתיחה? מה יהיה כשתהיה פתיחה? אני אמות אמות אמות. הוא אמר שהחליטו להוריד אותי לחדר לידה לתת לי אפידורל. כנראה שהערתי את כול המחלקה, אז התייאשו ממני. בקרוב יבואו לקחת אותך למטה. איזה בקרוב? אמרתי לו. אני הולכת לבד. וככה כולי כפופה וזועקת, התחלתי לצעוד לכיוון המעלית. שם פגשתי את הבחור שבא לאסוף אותי עם כסא הגלגלים, הולך לו בשאנטי שלו, מבסוט בטח אומר לעצמו "הנה עוד משוגעת הגיעה ל לידה"…

הכניסו אותי לחדר לידה ועדיין צרחות האימה שלי נשמעות מכול עבר. כמו הד שמרעיד את כול המחלקות. ושוב חיברו אותי למוניטור. הרופאה שהיתה שם אמרה שזה ייקח עוד 20 דקות עד האפידורל. תבינו 20 דקות במצב שהייתי בו זה נצצצצצצח. אי אפשר וזה לא אנושי לסבול כאב כזה. אי אפשר לתאר שמהכאב הזה את צריכה לקבל את הבייבי שלך. אמרתי לאימא שלי איך אני אוכל לאהוב את הילד אחרי שעברתי טראומה כזו? אני רוצה לאהוב אותו וכרגע אני רק רוצה שייצא ושלא יכאב לי. 20 דקות של כאב עברתי עד שסיימו לעשות לי מוניטור לראות שהעובר בסדר לפני שנותנים לי את האפידורל. ואז הגיע הרגע החלומי שלי. לחדר נכנס בחור ממוצא רוסי הביא לי נייר ועט ואמר שאני אחתום על זה שאני יודעת מה זה אפידורל ומה ההשלכות שלו. הדבר הכי מטופש בעולם, לא רק שלא קראתי כלום ממה שכתוב, מבחינתי יכול היה להיות כתוב גם שאני ערבה למרדים על מיליון שקל ולא היה לי מושג. נותנים ליולדת ברגע הכי קשה שלה לחתום, יענו מה אני לא אחתום ? תביא כבר זריקה. מי היה מאמין עליי כמה פחדתי מהזריקה הזו, וכמה לא היה לי איכפת כמה זה כואב. רק שייתן אותה כבר. בכלל לא ידעתי איך היא אמורה להשפיע? מה החוזק שלה? כלום. אבל זה היה הדבר היחיד שיכול היה להציל אותי. המרדים מרח עליי חומר ניקוי קר וחיפש עם האצבעות שלו את המקום להחדיר את המחט. תוך פחות מדקה כבר הייתי עם האפידורל. בנות כמו שכתבתי לכן במאמר הקודם על האפידורל. בדיחה! לא כואב, לא הרגשתי כלום אפילו לא את הדקירה.

זהו חשבתי שאני יכולה לנשום לרווחה, אבל עדיין הכאב לא הרפה. למען האמת עוד 3 פעמים של כאב הרבה יותר קטן ואחרי זה – גן עדן , ירח דבש!!!! הייתי מוכנה לעשות אהבה איך שאני ככה עם החלוק "הסקסי הורוד שפתוח מאחורה, עם זה שהמציא את האפידורל! מה זה הדבר הזה? מגיהינום לגן עדן בעשר דקות. זהו, שום כאב, שום תחושה. רק שכבתי שם בזמן שנכנסו איזה 30 רופאים. לא בבת אחת כמובן. וכול שנייה בדקו ודחפו ידיים לראות אם יש התקדמות. אומרים שהאפידורל יכול להאט את הלידה ושיש סיכוי שאשאר יומיים במיטה עד שאלד. בגלל זה נותנים ליולדת אפידורל רק בפתיחה 3 של או 4 כדי לא להשאיר אותה כמה ימים ולתפוס חדר לידה ליולדת אחרת – הכול עניין של כסף מה לעשות זה החיים . אז קיבלתי את האפידורל השעה הייתה 2:00 בלילה. בשעה 3:00 בערך הייתה לי פתיחה של 2 וחצי. בשעה 5:00 בבוקר כבר פתיחה של 5 וחצי. מה שאומר שאני לא אתקע בחדר לידה לנצח. בשעה 6:00 בבוקר נכנס רופא מדהים. איש גדול כזה וחברמן הכניס יד לבדוק פתיחה והייתי בפתיחה 99999999999 הסתכלתי עליו ואמרתי אתה עובד עליי כן? מה זה עוד שנייה אני אלד יענו? תבינו באיזה מצב נפשי הייתי אחרי הטראומה שעברתי, שאפילו עוד לא התקשרתי לבעלי!

בזמן שאני בגן עדן האפידורלי, מגיעות בנות לחדר לידה, צורחות את נשמתן, פתאום הייתה לי אינדיקציה איך נשמעתי אני, כמו חולת נפש שחותכים את גופה עם לפיד בוער, אני מתחננת ואומרת "אלוהים בבקשה תרחם עליהן, מסכנות, בבקשה אלוהים, תנו להן כבר אפידורל, רציתי שהן יהיו כבר אחרי הכאב, כמוני, אבל כול פעם נשמעו מכול כיוון עוד צרחות ,אימא אני לא יכולה", כואב לי תעזרו לי", הצילו" והצרחות האלו חודרות לנשמתי ואני מרגישה כאילו אני עוברת את הצירים שוב, אך הפעם עם אותן נשים, אחרי שנהיה קצת רגוע במחלקה , הצלחתי להירגע ולקלוט שאני בפתיחה 9, השעה הייתה 7:00 בבוקר התקשרתי אל בעלי. הוא ישן החמוד, איזה חמודים הבעלים אה? אפילו לא ידע שאני בחדר לידה. טוב הוא באמת לא אשם. לא עדכנתי אותו. הרי יכולתי להתקשר וברור שתוך שנייה הוא היה מגיע אבל מכיוון שזו לידה ראשונה ולא ידעתי כמה זמן זה באמת ייקח, אז לא רציתי סתם שיתייבש. האמת תוך רבע שעה הוא הגיע ועדיין לא ילדתי. בינתיים המיילדת אמרה לי ללחוץ קצת ולראות אם הראש יירד קצת. לחצתי כמו חיה רעה. זה לא כאב. תזכרו יש הרדמה…ויש נטייה לחשוב שהרגליים משותקות, אבל ממש ממש לא. לא ככה היה אצלי בכול אופן, יש רק תחושה של כאילו נרדמה הרגל כמו נמלים כאלו, אפשר להזיז אותן, אל תפחדו מזה.

פתאום נהיה קצת לחץ בחדר והרופאים אמרו שכנראה נצטרך לעשות ניתוח קיסרי כי הילד במצוקה. חבל הטבור כרוך סביב צווארו. בלב התפללתי חזק ואמרתי אין מצב זה לא יקרה. יש לי שני ספרים של נועם אלימלך מתחת לכרית ,יש לי שמירה, אני יולדת רגיל. בשעה 09:00 המיילדת אמרה לי להתחיל ללחוץ. לחצתי ולחצתי ולחצתי וכן הייתה התקדמות, אבל עדייו הרופא אמר שצריך ליילד בוואקום. עוד 2 דקות את תהיי אימא חייך אליי. אמרתי טוב ואקום כבר עדיף מקיסרי. רק בבקשה תהיה עדין שלא יצא לי טרול מכוער כזה עם עוד ראש. הרי אחרי זה אני אסתובב איתו במחלקה תינוק עם עוד ראש וכולם יגידו איזה חמודי הוא , הרי מה יגידו מה זה הדבר המכוער הזה שילדת? בבקשה תמשוך בעדינות וככה בשעה 09:02 נולד הקטנציק שלי, בלי ראש נוסף … שמו אותו עליי כולו מלא בדם. נגעתי לו בראש ודי היה לי קשה עם זה, לא אוהבת דם, פוחדת מזה, אז ניקו לי אותו ועטפו את גופו עם בד ירוק והוא עשה פרצוף סובל כזה "מה זה לאן הגעתי ומי האישה הבלונדינית עם החלוק הוורוד שבוכה ומסתכלת עליי" , הוא היה כזה חמוד, הוא שלי. הייצור הקטן הזה שלי, אני הוצאתי אותו מגופי, אני גיבורה, נשים הן גיבורות, לא סתם אומרים על אישה "אשת חייל"…

האחות הגישה את התינוק לבעלי והוא נהיה לבן כמעט התעלף כשראה אותו. העיקר שיחק לי אותה חזק ובקטנה עליו להיות ב לידה . אחרי כמה דקות שהיה לקחו אותו למעלה לתינוקייה. בעלי עלה איתו ולי עוד הייתה עבודה להוציא את השליה, חיכיתי חצי שעה שזה הזמן שאפשר להוציא את השייליה והמיילדת המדהימה ששמה סופיה שכנראה לעולם לא אשכח את שמה, היא חרוטה לנצח בליבי, לחצה לי על הבטן חזק ומשכה אותה החוצה – היא שמה את השליה לידי. מראה מלבב אין ספק ,האמת, לא הבנתי למה אני צריכה לראות את התענוג הזה פרוש לפניי כמו כבד עוף, אבל ברוך השם השליה יצאה שלמה. הילד עבר את מבחן אפגר בהצלחה. עכשיו כול מה שבא לי זה קפה הפוך וסיגריה, זהו אני פורשת בשיא לחדר התאוששות – מזל טוב – אני אימא!!!!!

39 תגובות

  1. וואו!! אין מילים לתאר עד כמה הזדהיתי איתך..
    אני אמא לשני בנים מדהימים ( שנה וחצי והשני בן חמישה חודשים)וכל מה שכתבת זה בדיוק מה שאני חויתי בלידה הראשונה (כולל נועם אלימלך…) ונתנו לי 3 זירוזים!!! וכמובן שאין אין אין על אפידורל..
    בלידה השניה כבר הגעתי עם פתיחה של 4 ס"מ וכל מה שעניין אותי זה שיביאו לי אפידורל ומהררררר!!!!

    אז כן הלידה הראשונה היתה חוויה די טראומטית ובלתי נשכחת (מי שאומר ששוכחים משקר!ובכל זאת שימי לב להפרשים בגליאי הילדים שלי..) אבל הלידה השניה היתה פשוט חויה מתקנת…

    אבל עזבי אותך שטויות בסופו של דבר מה שחשוב זה הבריאות ושהכל עבר בשלום ושזכיתי לקבל מתנה כזו נפלאה!!!

  2. היי לכולם!קודם כל ברצוני לפרגן על האתר המהמם!!
    חודש אחרי הלידה של ניב הבן הגדול והמקסים שלי נכנסתי שוב להריון,כמובן-לא מתוכנן!!לא מתוכנן מהצד שלי בכל אופן,כי מוטי כל הזמן טוען שמצידו זה כן היה מתוכנן חחח,בכל אופן כשגיליתי על ההריון השני קיבלתי חום,לא ידעתי מה לעשות וכיוון שהפלות אצלנו זו מילה גסה שאסור להגיד אותה,מה לעשות גדלתי בבית מרוקאי טיפוסי,השארתי לשמחתי את ההריון הזה,התחלתי את ההריון השני ב85 קילו,משקל עודף מאחר ואני מטר 60,סיימתי את ההריון ב94 קילו,ואז היא הגיעה,שריי המדהימה נולדה לי!!!היום אני מסתכלת לה בעיניים הכחולות המהממות שלה ואומרת לעצמי,ללא כל ספק הטעות הכי טובה והכי יפה שהיתה לי אי פעם!!
    שריי בניגוד לניב סבלה נורא מגזים וכאבי בטן ללא ספק עשיתי פקולטה ויצאתי מומחית לכאבי בטן וגזים,סימיקול זו אחת התרופות המקלות אם לא ה—
    ניב סבל מאוד מהשיניים והדבר שהכי טוב לשיניים זה בייבי ג'ל לילה!!!היום אני במרתון מירוץ נגד הזמן להספיק מה שיותר במה שפחות,חיה את חיי סביב ילדיי המדהימים שאם כל הקושי לא הייתי מוותרת עליהם ולו לרגע אחד קטן!!אימהות יקרות אני מתארת לעצמי שלפעים בא לכן לצרוח חזק עד שכל העולם ישמע כמה קשה לכן,לפעמים גם בא לכן להזדכות על הייצורים הקטנים והחמודים שנדמה שפשוט הרסו כל שביב אינטימי,זוגי שהיה לכן,אבל אל ייאוש בנות זה עובר ועובר בגדול הזמן חולף והכאבי בטן לא נשארים לעד ויודעות מה?נראה לי שעוד נתגעגע לזה…שיהיה בהצלחה לכל האמהות המהממות אל תתייאשו,תסתכלו לקטנטנים בעיניים ותתגאו שזה משהו שאתם יצרתם,משהו שבזכותכם ובעזרת בורא עולם כמובן הגיח לעולם!!תודו לבורא עולם על הזכות הזו שנפלה בידכם,כי לא לכולם יש זכות כזו ולא כולם מצליחים זה לא מובן מאליו..שבוע מצויין עם מלא בשורות טובות.נשיקות לכולכן מהממות.מעיין חודדה!!

    • מעיין המתוקה תודה על הדברים החמים והטיפים המעולים שאני בטוחה שיעזרו,בקרוב אצלי גזים ושיניים ואצטרך לדעת מה טוב,אין לי ספק שאת אימא מדהימה ומסורה ,אשמח שתכתבי פה לעיתים קרובות כדי שאימהות אחרות ידעו מה לעשות…אוהבת מורן

  3. היי מורן,
    ברצוני לברך על הקמת האתר,נודע לי על הקמתו בעקבות הכתבה עלייך בעיתון.
    אני חושבת שאתר שכזה יכול לסייע להרבה הריוניות ונשים לאחר לידה, המון בהצלחה בהתפתחותו (-: , מור

  4. היי מורן,
    מה את חושבת על העגלה קונקורד-ניאו ואיזה צבע הכי יפה לדעתך לבן.
    אני מתלבטת בין כחול אינדיגו לסהרה (צבע קרם).
    אני חושבת שלך יש בצבע צ'לי ?

    מורן.א.

  5. היי מעיין,
    תודה על הפירגון! בשבוע הבא עוד נשתדרג ונתעצב, כך שיש למה לצפות.
    אנחנו נפתח גם קטגוריות בנושא טיפים שונים הקשורים לשיניים, גזים, פריחות וכו'
    את מוזמנת להוסיף את ההמלצות שלך מניסיונך האישי.
    שבוע מצויין שיהיה מלא בשמחה !
    טליה

  6. היי מור שבוע טוב תודה רבה כיף לשמוע את אימא או לפני?אשמח לשמוע
    מורן

  7. גם אני שמחה להכיר בעקבות הכתבה המקסימה עלייך.בא לי בדיוק בזמן האתר הזה.כל שאר האתרים לא דיברו אל ליבי כמו זה.שמחה שהתוודעתי אליו.
    באהבה. אורטלי

  8. מורן אין לי מילים….
    את אישה אמיצה ומלאת אמונה זה מעורר השראה!!
    אני בת 25 בחודש שלישי אמנם בהתחלה אבל מפחדת פחד אימים מהלידה וגם מהבדיקות האתר שלך מקסים והכתבה שלך על הלידה ומה שעברת כל כך אמיתית.. מלחיצה ומעודדת בו זמנית התרגשתי עד כדי דמעות….
    שיהיה בהצלחה עם האתר החדש ובהצלחה גם לכל ההריוניות והאמהות הטריות אין דבר יותר מדהים מזה!!
    לירן

    • היי לירן.מבינה ומזדהה איתך ,גם אני פחדתי כול הזמן,אבל הרצון להיות אימא גובר על הכול הרי …מתגבשת קבוצה בימים הקרובים של נשים בהריון עם אנשי מקצוע משהו ממש חוויותי ,מקצועי וכיפי בעיקר…אם תרצי להצטרף תעדכני אותי כי זה קבוצה קטנה והמספר מוגבל ,אני רוצה שזה יהיה אישי ואינטימי…מאחלת לך שתעברי את זה בשלום ותאמיני לי זה שווה יותר ממה שאפשר לדמיין.תודה ואשרייך שכתבת לי.
      מורן

  9. נהדר שאת מוכנה לחלוק את הקשיים כפי שהם!
    כולם מציירים תמונה וורדרדה ואחר כך נשים שנכנסות אל האמהות תוהות איך זה שמעולם לא אמרו להם בנוסף לכל האושר זה גם כה קשה…
    כל הכבוד לך, את השראה גדולה ואישה אמיצה!
    נטלי

    • תודה נטלי ,לי זה היה חסר והייתי רוצה לדעת ולא הרגשתי שיש תשובות שסיפקו אותי ,אני רוצה לתת את זה לאחרת ,תודה רבה על התגובה שלך.מה לגבייך בהריון או אימא?
      מורן

  10. היי אני ילדתי לפני ארבעה חודשים את אמה המתוקה ואני יכולה לומר לכל האימהות לעתיד שזה הבדל של שמיים וארץ שלושת החודשים הראשונים והתקופה שבאה לאחר מכן . ההתחלה היא ללא ספק קשה בטירוף אחרי הריון מפרך לילות ללא שינה וצרחות של גזים אבל זה משתפר וזה הדבר הכי מדהים עלי אדמות. שבת שלום! אגב עכשיו אמה מתחילה בטעימות של מזון מוצק ואני ממליצה בחום על הספר ״טעמים ראשונים״ ועל מכשיר מעולה שמאדה וטוחן בשם בייבי קוק.
    נועה

    • נועה חמודה אין ספק שמיום ליום זה משתפר ומסתגלים …אך נחמד שהיה מישהו שהיה אומר לנו קודם את האמת כמה זה קשה בהתחלה לא ?! הכי כיף שיש אתכן בנות ויש את מי לשתף ולשתף….
      מורן

  11. שלום, קודם כל רציתי להגיד שהאתר מדהים! כל הכבוד לך! רואים שהשקעת בו!!!
    אני בת 23 ילדתי לפני שמונה וחצי חודשים את יונתן המדהים והמתוק!!! כמה חבל שהאתר לא היה קיים כבר לפני שילדתי… אני בטוחה שהוא יתרום להרבה אמהות ואמהות לעתיד! אני ממש שמחה שגילית אותו!!!
    קשת

  12. בנות ברוך הבא וכיף שהצטרפתן כול יום יהיה באתר תוכן חדש .מעניין.כיפי ותורם .מחכה לשמוע מכן עוד דבריים וטיפים ושיהיה לנו בית חם וכיפי לבוא אליו ו,לדבר ולשתף….
    מורן

  13. היי לכולן,
    מורן,אני רוצה להודות לך על האתר, הכל כ"כ מדהים פה!
    אני עדיין רחוקה מלהיות אמא (גם לא בהריון) אבל כבר מתחילים לדבר על הנושא (נשואה כבר 3 שנים-הגיע הזמן…) רק מלחשוב על זה כואבת לי הבטן, עבורי האתר מספק הצצה אמיתית (!!!) לעולם ההורות ותשובות בגובה העיניים.
    תודה!
    בתאל

  14. כל הכבוד לך על האתר , היוזמה, והאהבה, שיהיה לך רק בהצלחה, בשמחה, באושר וברכה

    שירה

  15. הי מורן ובנות יקרות
    כל הכבוד על אתר מדהים, מושקע וייחודי. יישר כוח והמון יצירה כזו בהמשך הדרך.
    סיפור הלידה השני שלי שונה בהרבה מהלידה הראשונה. בלידה הראשונה באמת לקחתי אפידורל בפתיחה של 4, הכאבים היו, אך היה לי קל יותר לשאת אותם (אחרי האפידורל), אבל מרוב אפידורל לא ידעתי מתי לדחוף, לא הרגשתי כלום ובעיקר לא את התינוק יוצא ממני וזה היה חסר לי.
    במהלך כל ההריון השני, דיברתי על כך שהפעם, בעזרת השם, אלד טבעי וללא אפידורל.
    הגעתי בשבוע 37 ללדת , לאחר אבחון של רעלת הריון קלה, ונתנו לי זירוז. התברר שהתינוק ממש לא רוצה לצאת, כי הזירוז גרם לצירים להישכך ובמשך 12 שעות אני שוכבת על הגב עם מוניטור. לא הייתה שום פתיחה ולא היו לי שום צירים, אך השכיבה על הגב היא כבר כאבה ומאוד, אך בגלל הזירוז, לא הורשיתי לקום, אפילו לא למספר דקות. לאחר 12 שעות, החל הזירוז להשפיע והרגשתי צירים כואבים מאוד. הרגשתי איך כל האגן נפתח והרגשתי איך התינוק משתחל לאט לאט למטה. הכאבים היו חזקים מאוד וצרחתי ממש. גם אני, מאוד עדינה באופיי ולא רגילה לצעוק, אך הפעם קולי נשמע בכל האגף. המיילדת עצמה נכנסה ושאלה האם אני רוצה אפידורל. שאלתי אותה: "זה לא יעכב לי את הלידה ?" אך היא אמרה שלא, כי אני לוקחת זירוז. מיד הסכמתי והיא יצאה לקרוא למרדים. איך שהיא יוצאת מחדרי, הרגשתי צורך לדחוף, מה שלא הרגשתי בלידה הראשונה, מיילדת אחרת נכנסה ובדקה אותי. הפתיחה הייתה מלאה ולאחר 5-6 דחיפות רציניות, שלא ידעתי שאני מסוגלת לכך, יצא בני השני.
    אז אכן האפידורל בלידה הראשונה כנראה היה נחוץ, בגלל הכאבים כמובן אך במיוחד בגלל שזו לידה ראשונה. בלידה השנייה לא לקחתי אפידורל, מאוד כאב לי, אך אחרי 45 דקות של צירים, התינוק יצא והרגשתי אותו.
    אני רק יכולה לומר, שרק בלידה השנייה הבנתי למה הגברים מברכים: "ברוך שלא עשני אישה" אך יום אחרי תכננתי את ההריון הבא, שבעזרת השם, תהיה לי בת. נסכם ונאמר שחווית האמהות היא משהו מיוחד שאני מאחלת לכל אישה.

    ענבל

  16. היי מורן… אני דנית… התאריך היום 11/08/2011 התאריך המשוער שלי הוא 18/08/2011 עוד שבוע בדיוק!!!!!!
    לא נראה לי שהביבי שלי רוצה לצאת… נראה לי שיוותר מידי טוב לו שם… אין לי סימנים אפילו ללידה….
    אם אני יגיד לך שאני לא פוחדת… אני אשקר!!!
    אמא'לה!!!!!!!!!
    מקווה להיות אחרי זה כבר…
    דנית

    • היי דנית מחזיקה לך אצבעות שיעבור הכי בקלות ,תקבלי אפידורל מהר ואז באמת זו תהיה חוויה ,אין ספק שזה מפחיד ולא יודעים למה לצפות ,זה כיף כבר להיות אחרי ,אני לא אשקר,לנשום שוב פעם אחרי כול החודשים הללו ,של חוסר שינה ,עצבים,נפיחות …תעדכני אותנו איך היה לך,תצאי בידיים מלאות.
      מורן

  17. מורן, אהבתי מאוד את האתר. סיפור הלידה שלך מעניין. די דומה לסיפור שלי. אני בת 27 והבן שלי בן חצי שנה…
    אני לגמרי מבינה אותך ואת כל הקושי שמתלווה לתהליך הזה של הריון \, לידה ומה שאחרי. למען האמת ישנן חוויות שאני לגמרי לא מזדהה אתן כי אני לא עברתי אותם, ולעומת זאת דברים שאני לגמרי מזדהה כמו: האפידורל- "גן עדן" – זה ממש התיאור שאני השתמשתי בו.הזריקה עצמה הייתה לא נעימה עבורי וקצת כואבת גם, אבל אני ממליצה לבנות שעדיין לא החליטו. אם אפשר להפחית את הסבל- אז למה לא? בכל מקרה, הכל עובר ונשאר הילד המהמם הזה ששווה את הכל. וזהה מה שחשוב.
    ליטל

  18. מורן יקירתי-כפי שהבטחתי להלן סיפור הלידה שלי, מעט באיחור כי הג'ינג'ית שלי לא נותנת לי יד חופשית במשך היום …
    נועה שלנו הגיעה אלינו אחרי כמעט 4 שנות ציפייה. כל חיי רציתי להיות אמא,מכיוון שאמא שלי מעולם לא הייתה "אם השנה" (עכשיו היא בכלל לא בתמונה) ורציתי לתת לילד שלי את כל מה שלא היה לי. במקצועי אני מורה, מחנכת ילדים והם האהבה הגדולה ביותר שלי. אני חייבת לספר לכן איך נועה החלה את דרכה ברחם שלי וכיצד גילינו את בשורת ההיריון: מרוב כ"כ הרבה אכזבות והפלה אחת, כשאיחר לי המחזור לא ממש האמנתי בלבי שאני אכן סוף סוף בהיריון. קנינו בדיקת סטיק בסופרפארם בקניון גבעתיים, הגענו הביתה ועשינו את הבדיקה. בפעם קודמת, שני הקווים הופיעו מיד לכן הנחתי שגם בבדיקה הזו אני אראה 2 קווים ורודים מיד-אז לא. הופיע רק קו 1 ובמשך 7 דקות השני לא הופיע לכן זרקתי את הסטיק לפח ובבכי אמרתי לבעלי שוב לא אני רוצה IVF כבר לא אכפת לי מכלום. הייתי מאוד עצובה ולא ישנתי טוב בלילה. בבוקר מתוך הכאב שלי הסתכלתי על הבדיקה שבפח ופתאום ראיתי 2 פסיםםםם.וזהו ככה נועה החלה את דרכה. כל ההיריון היה מלא אושר, נראיתי מעולה ואהבתי כ"כ את ההרגשה של ההיריון למרות שתמיד לפני כל בדיקה רעדתי מפחד ובכלל היית מלאת חששות מהלידה ואיך אני אסבול צירים אז אין לכן מושג מה עברתי וכמה גיבורה אני. יומיים לפני שבוע 38 הייתי בבדיקה שגרתית של מעקב אחות היריון שגילתה כי יש סימני רעלת (לח"ד, חלבון) והחליטו שעליי ללכת לבי"ח כדי לזרז את הלידה. ביום ראשון בערב התאשפזנו באיכילוב ואני נורא ביקשתי שייתנו לי עוד לילה לבד עם בעלי לפני שנהפוך למשפחה. ביום שני בצהריים התחילו זירוז פשוט של טבליית PGE, שלא ממש עזרה ואני כ"כ רעדתי מהמילה "פיטוצין". לבסוף בערב העלו אותי לחדר לידה כדי להתחיל זירוז עם פיטוצין. עליתי לשם כחולה בקושי יכולתי לעמוד להתקלח המיילדת עוד אמרה לבעלי לכו תעשו ניתוח כמו שהיא נראית היא לא תצליח ללדת לבד… ובכן נתנו לי פיטוצין, היו לי כאבי צירים שאי אפשר לתאר בכלל ביקשתי אפידורל.הוציאו את בעלי החוצה.הגיע מרדים רוסי ממש מגעיל שהכין אותי לזריקה. אני לא אפרט כאן אבל הזריקה לא הצליחה ואני עם כאבים מטורפים חשבתי שאני אגמר שם. מזלי שהפיטוצין כ"כ עבד עליי כי הפתיחה התקדמה מ-3 ל-10 תוך שעתיים. לא האמנו שזה התקדם כ"כ מהר וכמה אני יכולה לסבול אפילו לא צעקתי גיליתי כוחות שלא היו לי מעולם.הצירי לחץ היו הגרועים ביותר אי אפשר בכלל לתאר זאת במילים. הערכת המשקל שלי הייתה 3.600 ק"ג וזה מה שאמרתי למיילדת כל הלידה. לאחר 7 שעות של גיהינום נועה נולדה בחמש וחצי בבוקר במשקל 2.780 ג'ינג'ית לחלוטין ומדהימה בטירוף. לצערי היו לי תפרים וכשהגיע העת לתפור קיבלתי רופאה בת 18 דוחה בטירוף שגרמה לי ללחוץ את ידו של בעלי ולתלוש לו אותה מן המקום. כשביקשתי טשטוש (הייתי ללא אפידורל) היא אמרה: לא כדאי לך, יהיו לך בצקות שם ואת גם ככה נורא בצקתית) כך יצא שסבלתי 7 שעות של צירים הכי כואבים שיש, 6 תפרים על בשר חי ללא שום אלחוש חשבתי שלתומי שזהו מה עוד אני יכולה לסבול?… מקווה שאתם עדיין איתי זו פשוט הפעם ה-1 שאני מעלה זאת על כתב לכן הכול יוצא החוצה בשטף. ניסיתי להניק בחדר הלידה ונועה ינקה יפה ופשוט התאהבתי בה כ"כ. אמרתי לבעלי לך איתם אל תעזוב אותם לרגע שבטעות לא יחליפו לי את הג'ינג'ית שלי. העבירו אותי למחלקת יולדות והייתי בכלל אמורה לעבור למלונית בהמשך היום. כשניסיתי לקום לאחר שעתיים לא יכולתי להזיז את הכתפיים ואת הראש. חשבתי שזה בגלל ששכבתי על המיטה 7 שעות בלי לזוז יותר מדי. מסתבר שבגלל שהמרדים לא הזריק טוב את האפידורל הוא פגע לי בעמוד השדרה וזה דבר שקורה 1:200 ואני הייתי האחת הזו. מה שקרה, דלף לי נוזל מעמוד השדרה אל תוך העצבים במוח וגרמו לי לשיתוק. לא יכולתי לזוז, לא הייתה לי אמא שהייתה לידי וניחמה אלא רק חמות דוחה שכל הזמן ציוותה עליי ללכת להניק גם כשלא יכולתי לקום. עברתי ניתוח 4 ימים אחרי הלידה כדי לתקן את הנזק-בקיצור עברתי סיוט ועשיתי זאת בגבורה וגם החיים עם נועה לא היו קלים בהתחלהף היה לה ריפלוקס קשה, גזים היא הייתה לווחת שעות בלי הפסקה רצתה רק על הידיים וכל זה כשאין לי אף אחד שמסייע לי חוץ מבעלי שמגיע בערב-שתבינו שתמצתתי את דבריי בפועל יש לי הרבה יותר מה לומר אבל אני חסה עליכן
    עכשיו נועה בת 10 חודשים, מקסימה וחכמה ומפונקת הולכת לגן עוד שבועיים ואני סוף סוף חוזרת לעבודה ולשגרת החיים שלי. חופשת הלידה מסתיימת לי.

    אור-יה

    • שתהיי לי בריאה איזה סרט. אני חשבתי שלי היה קשה חצופה שכמוני כל כך מבינה אותך וממש יכולתי להרגיש מה עברת כמה איומים הצירים וצירי הלחץ השם ירחם מי שלא חוותה שלא תחווה ולא תדע. לא מאחלת לאף אחד פשוט גיהנום. אבל צריך לדעת ולשמוע וטוב שכתבת. אני תמיד בעד לדעת את האמת גם אם היא כואבת ולדעת למה לצפות. הכי חשוב להגיד לבנות לבקש אפידורל. אפילו. לעשות הצגה של כאבי תופת כדי לקבל. הרי אף אחד לא יכול לדעת שאת משקרת אני קיבלתי אפידורל בלי פתיחה מה שאומר שזה אפשרי הבית חולים לא נותן בגלל שהם לא רוצים שהיולדת תתפוס חדר. אפידורל לעיתים מעכב לידה אצלי הרופא אמר יש מצב שתהיי שלושה ימים במיטה עד שתהיה פתיחה. אמרתי לו מצידי גם שבוע רק לא לעבור את הכאב האמת שאני מתה מפחד לחוות לידה שוב בדרך הזאת של הכאב. הלידה שלי הייתה מהממת הזירוז גיהנום. אחרי האפידורל זה גן עדן. מאחלת לך רק טוב ואני בטוחה שלא קל בלי אימא ותמיכה אבל בורא עולם יפצה אותך ממקום אחר. תמיד יש איזון. תודה רבה שכתבת ושיתפת.
      מורן

    • היי אור-יה,
      וואו איזה סיפור…מדהים איך כל אדם הוא עולם ומלואו…תודה רבה ששיתפת אותנו…אנחנו נעלה את סיפור הלידה שלך – בקטגוריה של סיפורי לידה …שעוד רבות תוכלנה לקרוא ולהגיב…
      שתהיה חזרה לשגרה עוטפת ומחבקת
      טליה

  19. הי אור-יה
    סיפור הלידה שלך מרגש מאוד. כל הכבוד על האומץ והגבורה גם בלידה וגם לאחריה. הכוח שניחן בנו, הנשים, הוא שמוביל אותנו לתפקד ולנהל את הבית, את הבעל, הילדים ואותנו.אמצי כוח, תהני מחזרה לשגרה וזכרי אין אם אני לי, מי לי. בהצלחה בהמשך

    ענבל

  20. הסיפור של אוריה ממש מרגש במות על-עד בכדי בכי וממש מזכיר לי את לידתי הראשונה לפני כשנה..-יישר כוח אנחנו בנות -חייל וזה המיוחדות שלנו!!
    רחלי בן חמו

  21. סיפור הלידה שלי לא שונה משל רוב הבנות רק במעט היתי בת 20 והייתי בברזיל ילדתי בלי המשפחה והמעגל החברתי שאמור ללות בדר"כ בלידה הראשונה היתה לי לידה די מוזרה כי אני לא דוברת פורטוגזית אז בעלי היה מתרגם ואני באיחור קל עושה מה שהרופא אומר לא לקחיתי אפידורל כי הלידה הייתה קצרה אבל הרגשתי כול ציר וציר למזלי שמתי מבטחי בקב"ה ואיחלתי לטוב הלידה עברה וגידלתי אותו בשנה הראשונה בברזיל מה שטוב יצא מזה שפשוט בגיל 20 נהייתי מומחית לאימהות כי הכול אני ובעלי עשינו לבד למדנו מטעויות ומה שלא ידענו הלכנו לגוגל כיום אני בת 28 אמא ל3 ומתקתקת את כולם עד שהחברים קוראים לי טזמניה שנה ראשונה לא ישנתי בכלל אבל עכשיו יש לי מאגר של שיטות .
    מורן יש לך אתר מקסים וילד מדהים תגדלי אותו בנחת ותהני מהזמן הזה הוא לא יחזור אך וכמה נרצה שהוא יחזור.
    ליבנת

  22. היי מורן קראתי את סיפור הלידה שלך ואני פשוט התרגשתי. אני בשבוע 33 ועומדת להיות אם חד הורית דרך תרומת זרע. מה שהכי ריגש אותי בסיפור שלך זה העזרה והכוח הרב שקיבלת מאמא שלך. אני חושבת שלאמא יש כוח שאי אפשר לתאר במילים. לצערי הרב הורי נפטרו והחלום שאימי תהייה איתי בלידה כבר לא אקטואלי לצערי הרב…. בשבוע האחרון התחילו כל מיני מחשבות על הלידה ואני מוצאת את עצמי בוכה המון, מהפחד שלהיות בלי אמא בחדר לידה, כי הרי אין שום אחות חברה או דודה שיכולה להחליף מקום של אמא.
    אני לא מחפשת תשובות פשוט הייתי צריכה לשתף… תודה!!!
    נורית

  23. ממש עצוב לי לקרוא מה שכתבת שאיבדת את הורייך ,לא יכולה לדמיין את הכאב שלך והרצון שהם יהיו חלק מחייך ,אני יודעת כמה אני בוכה על כך שאבי יעקב לא איתנו ולא זכה לראות את הנסיך וכמה היה אוהב אותו,מחזקת אותך ומקווה שתהיי חזקה הלוואי והיה דרך לעודד אבל אלו החיים אחותי ,כמה יפים ככה עצובים …תודה שכתבת באתר ולי במיוחד,מאוד אשמח לקבל ממך אם תירצי משהו כתוב על התהליך שעברת…שיחזק עוד נשים. זה המייל emushemush@gmail.com
    מורן

  24. היי מורן קודם רציתי לומר לך שכמה טוב שפתחת את האתר הזה שכל אימא יכולה לתת עצות וללמוד מעצות חדשות לנושא האימהות כי אומנם זה מאתגר אבל הכי יפה והכי כייף בחיים. בינתיים יש לי ילד אחד שניכנסתי להריון מבעלי מתוך טעות מאוד יפה וכייפית כי כשאני רואה את חיוכו של רן אני לא מיתחרטת על על כך. רק רציתי לישאול שאלה: לרן כבר יש שתי שיניים והוא לא כול יום אוכל מרק עוף טחון. לפעמים כן וליפעמים לא.ואים כן אז רק מהידיים של סבתא שלי האים זה לגטימי?
    חן

    • נראה לי שהכי חשוב שהוא אוכל לא?! לפחות יש משהו לסבתא שהוא רק שלה איתו ..זה נחמד…כנראה הוא ממש מחבב את סבתא שלו ומצא דרך להיות איתה יותר..לי לא מרגיש שיש פה בעיה אבל אני לא רופאה זו רק אינטואיציה נשית
      מורן

      • אומרים לי שתמיד הכפית היא נוגעת בשיניים או בחניכיים וזה כואב לו ובגלל זה כעיקרון הוא אוכל אבל לא תמיד. אבל סבתא שלי אומרת שזה לא ממש נורא כי יש ימים ויש ימים אבל יהיו ימים שהוא יאכל כל יום בשרי. האים זה נכון?
        חן

  25. הי מורן ובנות יקרות
    לצערי לא כל הסיפורים מסתיימים לטובה. צר לי מאוד לצער אתכן בסיפורי, אך אני זקוקה לתמיכה. תמיכה נשית.
    אני נשואה כ-8 שנים ויש לי שני בנים נפלאים ונהדרים. הלידה האחרונה שלי הייתה לפני 8 חודשים.אני מאוד מאושרת במשפחה הקטנה שלי.
    אך אני חייבת לשתף במשהו- כל ההריון השני מאוד רציתי בת. אני יודעת שזה נשמע מאוד אבסורד ומה פתאום אני מעזה לבקש בן או בת. ברור לי שהכי חשוב לבקש זה בריאות. ואכן זה מה שביקשתי במהלך הבדיקות, שאפשר לדעת את מין העובר, אמרו לי שזה בן. אני מודה שהתבאסתי, אך עם הזמן שמחתי על הבשורה שיהיה לבני הבכור חבר לשחק.וקיווינו לפעם הבאה.
    חלף הזמן, הילדים משחקים יחד והתבשרנו שאני בהריון. ההריון ממש לא היה מתוכנן והייתי בהפתעה גמורה לכך. כמובן ששמחתי, כי זו מתנת האל. והפעם ייחלץי יותר וקיויותי לבת. כל יום בבוקר ביקשתי בת בריאה. שזה החלום שלי ובמקביל ביקשתי סליחה על העדפה זו ועל ניסיון להתערבות בתכנוני האל. בסביבות שבוע 10 חליתי בשפעת קשה עם שיעול חמור. במרפאה לא נתנו לי כלום בשל ההריון עד שלבסוף קניתי לבד הקלה לשיעול. מיד אחרי השפעת, הגעתי למיון לאחר דימום קל, ולשמחתי נמסר שאני זקוקה למנוחה והעובר בסדר גמור. שבוע ערב ושוב הגעתי לביה"ח בשל כאבים עזים בצד הגב התחתון. הייתי בטוחה שאלו צירים, אך הייתה זו דלקת בכליות. אושפזתי לשבוע ובמהלך התקופה לקחתי אנטיביוטיקה ומשככי כאבים, שכמובן נאמר לי שמותרים בהריון. בכל תקופת האשפוז, כשבדקו אותי נמסר לי שהכל בסדר עם העובר. אפילו יומיים לאחר האשפוז, ערכתי בדיקת שקיפות ולראשונה נמסר לי שזו בת. לא הייתה מאושרת ממני. הודיתי לאלוהים והייתי מוכנה לספוג כל כאב. כמובן שהבדיקה הייתה תקינה.
    לצערי פה זה מסתיים. עם שחרורי, עדיין בבית במנוחה, הגעתי לרופאת נשים שלי להמשך בדיקות ושם נמסר לי שהעובר ללא דופק. לא הבנתי מה קורה. הכל היה בסדר עד עכשיו. מדוע ולמה אני כאן מתבשרת על עובר שאינו התפתח. אמרו לי שאין קשר לאשפוז ולתרופות שלקחתי ושלחו אותי שוב למיון לעבור גרידה.
    מדוע, אלוהים, נתת לי לדעת שזו בת ואז לקחת אותה ממני ? צדוע מלכתחילה נתת לי הריון זה. לא תיכננתי או ביקשתי אותו ? מדוע זו דרך אלוהים ?
    שאלות אלי כמובן לא אדע אף פעם כי נסתרות הן דרכי האל, אך הייתי שמחה לקבל מכן, בנות חיזוקים.
    תודה מראש
    ענבר

    • ענבר המקסימה
      כ"כ כאב לי לשמוע את המשך סיפורך! באמת שלא מגיע לאף אחד לעבור את מה שאת עברת! אני יכולה לבוא ולספר לך סיפורים מזעזעים, על חברתי שילדה תינוק מת בחודש 9 לאחר שמירת הריון מחודש שני, על 3 שנים של כאב לב ולבסוף הכל הסתיים בהפריה חוץ גופית ולידת תאומים מקסימים ומתוקים.
      חשוב שתשימי את זה מאחורייך ותפני עם הלב שלך קדימה, בו בעת שאת כל הזמן נושאת איתך את העבר הכואב. כמה שזה נדוש, אבל דברים כאלה מכשלים אותנו…
      גם אני רציתי בת, במקרה שלי זוהי בת ראשונה. עשיתי את כל המאמצים שזו תהיה בת, ואכן היום יש לי בת. אני מאחלת לך שלא תוותרי לעצמך בגלל חוויה שכזו, כי מקרה שכזה הוא מקסימום פעם בחיים (אמן) ובת זה לכל החיים! וכשתהיי מוכנה, תעשי את כל מה שידוע שאפשר לעשות כדי שתצא בת – נשבעת לך זה עובד!
      תעשו מקלחת חמה לגבר לפני (זרעי זכר מתים בחום), דיאטה לבת (סידן וכאלה), יומיים לפני ביוץ (כן, תספרי ביוץ עם הסטיק), "גמירה" שטחית, שטיפה אינטימית עם חומץ (זרעים זכריים לא שורדים את זה. 2 כפות חומץ על ליטר מים) ולא לחוות אורגזמה (זה הורס את הסביבה החומצית בנרתיק).
      אני מאחלת לך שתתחזקי, ושיבוא לך שוב החשק לילדה נוספת למשפחתך המקסימה. ותשמרי על עצמך! בשבילך, בשביל משפחתך ובשביל התינוקת העתידה להיוולד לך.
      תהיי חזקה.

      נועה ק.

  26. וווווווווואווווווווו !!
    אני בשבוע 33 ואני פחדנית משהו מוות !!
    נתת פה הסברים כלכך טוביםם שנשארו לי מעט שאלותת ..
    אני מקווה שהלידה תהיה לי קלה .. כי אני ממש מפחדת , לפי איך שתיארת את המצב שלך אז זה נראה שאני בידיוק אהיה ככה ..

    הסיפור הזה ממש עזר לי קצת להבין איך הכל הולךך .. תודה :]

  27. גם לי היה סיפור כזה עם אפידורל...

    תבורכי מורן,
    על האתר,על הכנות, על הרצון המבורך לשתף ולעזור.
    הזדהתי עם כל מילה שכתבת כאן :-)
    גם לי הלידה הזדרזה מאוד אחרי האפידורל, הגוף כנראה לא יכל לשאת את הכאבים.
    בנות אחרות שקוראות – אל תפחדו, אחרי האפידורל לא מרגישים כלום, אני נרדמתי לשעתיים… כן, תוך כדי לידה…

    רק טוב.

  28. משתמש אנונימי (לא מזוהה)

    ולחשוב שעד עכשיו הייתי בטוחה שרק אני צרחתי "הצילו" ו"תעזרו לי" בזמן הצירים הנוראיים….
    שנדע לידות קלות ומהירות…:)

השאר תגובה

האימייל שלך לא יפורסם.

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

גלול למעלה