עמוד ראשי / אמהות / סיפור הלידה שלי – על לידה מוקדמת

סיפור הלידה שלי – על לידה מוקדמת

אהבת חינם emushהיי מורן…אני בת 25 וילדתי את בני עתי לפני 3 חודשים בשבוע 34+3. זה הריון ראשון ולידה ראשונה עבורי. מה שאני עומדת לספר לך עכשיו השאיר אצלי חותם וצלקת עמוקה. אושפזתי בלילה של יום ד' בבית חולים רמב"ם בשל חשד לרעלת הריון, לחץ דם בשמיים וחלבון בשתן. מידי יום עשו לי מוניטור וחיכו לשבוע 36 לילד אותי. בשבת בבוקר העירו אותי מוקדם מהרגיל למוניטור ואני כעסתי כי רציתי לישון. בהפצרת האחות ניגשתי למוניטור. שכבתי שם לבדי, חצי ישנה. (בעלי לא תיכנן להגיע מוקדם) ופתאום, דהירות המוניטור החלו להאט והמוניטור תוך מס' שניות הראה דופק 40. מתוך בלבול ולחץ צרחתי לאחות, וראיתי מסוף המסדרון צוות שלם שרץ לעברי. הם טרקו את הדלת, הפשיטו אותי, עשו גירוי לראש העובר באמצעות הפרדת קרומים, חיברו למכשיר הנשמה, לאינפוזיה עד שהדופק חזר. שכבתי שם המומה כשהודיעו לי: "את מפתחת משהו וכתוצאה מכך צריך להיכנס לחדר לידה." הזעקתי את בעלי שחשב שאני צוחקת ועוד עצר בדרך לקנות קרואסונים. כשהגיע בדיוק הכניסו אותי לחדר לידה. אני עולה על המיטה מבולבלת, שוב מחברים אותי למוניטור והאחות יוצאת להביא מבחנות לקחת דם. עניין של שניות והדופק שוב עומד על 38. מכאן התחיל הסיוט הגדול של חיי. בשניות הועברתי בריצה לאלונקה ובצרחות אימים של הרופא להזעיק מרדים ורופא מטיפול נמרץ פגים. בעלי רץ אחרי המיטה ופתאום עוצרים אותו – "אסור להיכנס לניתוח חירום". הדלת נסגרת ואני רואה אותו בוכה. נכנסתי לאטרף בכיתי בלי לנשום ובינתיים קושרים אותי ומכינים הכל ואני לא מצליחה להירגע. המרדים מלטף את הפנים והרופא עוצר הכל ומסביר שאם אני לא ארגע לא יוכלו להרדים אותי וחייבים להוציא את התינוק…ואני?! אני שואלת את הרופא "אני אמות?! אני אתעורר מהניתוח?!" הוא מחייך ואומר "לא תרגישי שישנת". התעוררתי בחדר התאוששות מרגישה נורא בטוחה שהמוניטור שמצפצף מבשר על מותי עוד רגע, הבעל נכנס בוכה ומראה לי תמונה של הילד. מוציאים את המיטה ממקמים בחדר יולדות א. בא לי שכולם ילכו, לא בא לי לראות אף אחד ואני לא מצליחה לשאול על הילד ידעתי רק שהוא חי ובריא זה הספיק לי. בערב התעקשתי לקום. שתיתי תה וקמתי הרגשה נוראית. מטיילת במסדרון יושבת לבד בכניסה רואה את כולן הולכות עם האמבטיה השקופה כשבתוכה תינוק ורדרד…ואז זה בא…הבכי. אם בכלל את מצליחה לבכות….הכל כואב…חתכו מצד לצד מסבירה האחות פי 3 מקיסרי רגיל ואל תבכי יבוא הבוקר תלכי לפגייה…ואני לבד!!!!! והוא לבד!!!! לא הרגיש יד של אמא מה הוא מבין רק בן כמה שעות והוא ל-ב-ד!!!! חיכיתי עד הבוקר נכנסתי לבד להתקלח לא רציתי אף אחד לבשתי פיג׳מה מהבית התאפרתי וחיכיתי לבעלי. המפגש בפגייה מעלה בי דמעות גם עכשיו. הוא היה קטנטן ושברירי. כששמע את הקול שלי פקח עיניים. מנקודה זו התחילו שבועיים וחצי נוספים של סבל, הכוללים שני התקפי חרדה בלילה בבית חולים. לילות בהם הייתי בטוחה שאני נרדמת ולא קמה יותר. הבחור הקטן שנבחר לו השם עתי (בפגיה נותנים שמות רק למי שיש סיכוי שישרוד וישתחרר) לא אכל וניזון מזונדה. כל יום יצאתי בוכה לבית ריק ולחדר מיותם. נקודת האור שלי הייתה בזכות משקלו הגבוה שנולד 2.500 ק"ג והעובדה שהתחיל לאכול…וכך לאחר שבועיים וחצי בשמחת תורה השתחררנו הביתה. עברתי גיהנום ואני אשקר אם אגיד שהוא מאחוריי. לידה ראשונה כמו שאת פוחדת מהזירוז אני פוחדת מלחיות את הסרט שוב. הייתי פעילה בהריון אמרתי כל הזמן ככה הוא ייצא מוקדם לא בשבוע 42 והנה בכלל לא נכנסתי לחודש תשיעי. מה שרציתי רק להגיד שאני מבינה אותך, ההריון הוא תקופה מטלטלת, בייחוד עם תאומים. קחי את החוויה שלי ותנסי לשמוח. צרת רבים חצי נחמה. אני מקווה בשבילך שההריון יעבור מהר ובלי ניתוח קיסרי. לידה קלה ובזמן, ושתצאי בידיים מלאות ובלי פגיות!!!!!!

9 תגובות

  1. הלוואי וידעתי איך קוראים לך..
    קראתי את מה שכתבת והרגשתי איך הדופק שלי מתחיל לרוץ ואני חוזרת שלוש וחצי שנים אחורה לסיפור ההריון והלידה שלי.
    עברתי סיפור דומה מאוד לסיפור הלידה שלך לאחר אשפוז של שלושה חודשים במחלקת הריון בסיכון בבי"ח תל השומר ואח"כ באיכילוב.
    אני כ"כ מזדהה אם התחושה שלך כשהכניסו אותך לניתוח החירום. את מתארת בדיוק את התחושות שלי גם לפני ההרדמה וגם בהתעוררות (התחושה שאת מתה..).
    גם אני חוויתי התקפי חרדה נוראיים אחרי הלידה.
    אני רק יכולה לספר לך שלאחר תקופת התאוששות לא קלה והמון עזרה מהמשפחה אני תמיד אומרת שאם זו התוצאה אז אני מוכנה לעבור הכל שוב בדיוק כמו שהיה. (ברור שקל להיות חכמה בדיעבד..)
    מאחלת לך שנים ארוכות של נחת, בריאות ואושר עם עתי וייתר בני המשפחה :-))

  2. דמעות חונקות את גרוני. עברתי חוויה דומה לפני כחודשיים… בשבוע 35 עם כל סוגי הזירוזים שיש…. למזלי לא היה צורך בניתוח.
    תיהיי חזקה. יש לנו ילדים לגדל

  3. אני קוראת את הסיפור כשהתינוק בן החודשיים שלי ישן לי על הבטן ודמעות תנים זולגות לי מהעניים . מסתבר שאין האיון פשוט ואין לידה פשוטה כל אישה ומה שהיא עוברת, כל אחת והסיוט שלה וברוך השם כל אחת והמתנה שלה.
    אני ילדתי בשבוע 41+5 עם סיאוס כי הדופק דל התינוק הואט אלו היו באמת הרגעים הכי קשים בחיים שלי ועברתי המון דברים קשים מבחינה רפואית. לאחר שילדתי הגעתי הביתה לחדר מדהים שבעלי העין מבעוד מועד ועדיין לא הצלחתי להרגיש טוב פיזית לא הצלחתי ללכת לשבת לא היה לי סבלנות לתינוק יומיים לאחר הברית התמוטטתי החדר האמבטיה עם חום של 42 מעלות ואני צועקת ( התחלתי לראות דברים מההזיות) במיון צוהרו לאשפז אותי עברתי לילות של פיקוסים והייתי במצב ממש קשה עד שגילו שזה זיהום ברחם וידעו מהי האנטיביוטיקה הנכונה לתת לי… כששיחקו אותי הביתה השתחררתי למבצע עמוד ענן וחוויתי שבועיים שלמים עם שני ילדים סגורה בממד אבל עברתי את זה אנחנו כל כך חזקות אני מרגישה היום האישה הכי חזקה בעולם הבן אדם הכי חזק בעולם אני הילה בת 25 נרשמתי ללימודים אקדמאיים חוזרת בעוד חודש לעבודה בשיא הכוח נשואה ואמא לשני בנים מהממים. הכל עובר החיים הכל!!

  4. היי מורן והיי לאימא החדשה ששיתפה אותנו בסיפורה (שכחת לציין את שמך)
    רציתי לשתף אותך בחזרה ואולי לעזור לך לעבור את הטראומה יחדיו, יש לי תאומים בני 5 חודשים ילדתי בשבוע 34.0 עקב ירידת מים בבית אחרי שחזרתי מאישפוז ברמב"ם של כמה ימים והכל היה תקין אצלי ואצל ילדיי, הייתי אמורה ללדת לידה טיבעית ורגילה אך בני החליט להפתיע את כל הרופעים ולנסות להתהפך ב12 שעות שחלפו מאז יצאתי מבית החולים, הוא לא הצליח להתהפך כך שנשאר לי לרוחב הבטן וזה גרם לי לכאבים איומים מכאן שהייתי צריכה לעבור קיסרי שכן אני לא אקח את הסיכון שהוא התהפך חזרה שכבתי בחדר לידה כמה שעות עם צירים עד שהכניסו אותי לקיסרי וכ"כ לא רציתי וכ"כ פחדתי מהניתוח והנה הוא בא, כשיצאתי ממנו נודע לי שבתי ובני הטריים נמצאים בפגיה אך מרוב כאבים לא יכולתי לגשת אליהם ובטח שלא לקום מהמיטה, המפגש הראשון ביננו היה רק למחרת וגם אז הייתי עם כסא גלגלים, כ"כ בכיתי כשראיתי את הגוזלים במיטה המחוממת בפגיה שזה היה רגע מאושר וקשה בו זמנית, עברו עלי ימים לא קלים בבית החולים ובאותו יום שהשתחררתי לא יכולתי אפילו ללכת ולראות אותם מרוב כאבים, כשהגעתי הביתה כל מה שרציתי היה לישון אך הדמעות הציפו אותי שמא אולי אני אימא "רעה" שלא הלכה לבקר את ילדיה לפני שהשתחררה וחזרתי לביה"ח, שלושה שבועות הם היו שם בפגיה אלו היו השבועות הארוכים והקשים והמעייפים והמייגעים בחיי, כל יום הייתי אימא מבוקר עד ערב שלא זזה צעד מילדיה כמו לביאה ובערב כשהייתי מגיעה הביתה הייתי כמו סמרטוט שרק רוצה לשכב על החבל ולהתייבש לבד, הייתי בוכה בלי הפסקה בלילות עד שהגוזלים הגיעו הביתה.
    והנה הכל מאחור ומה שהיה חלף ונישאר רק זיכרון עמום כי מיום ליום אני מכניסה דברים חדשים לתוכי כמו הליטוף החיוך הבירבור והמגע הראשון של הילדים כי אין אושר יותר מזה.
    מאחלת לך התאוששות מהירה והנאה מרובה מגידול בנך עתי ושתדעי שאני מחזקת אותך.
    ולך מורני הריון קל ובריא ורק שתדעי שזה כיף עולמי לגדל תאומים למרות שאני רק בהתחלה……

  5. שירן בן דוד

    סיפור מרגש מאוד מי ייצו ויהיה לך נחת !!

  6. שלום למורן ולאמא הטרייה!
    אויייי מאוד מאוד מרגש, הלב פעם בחוזקה והדמעות לא הפסיקו לזלוג. מקווה שאף בת בישראל לא תחווה לידות כאלו.

  7. היי גיבורה היינו יחד בפגיה… אני ואת… חיזקנו אחת את השניה ועכשיו הכל בסדר ברוך השם
    מה עם עתיוש? (:

  8. נקרע לי הלב.. החזרת אותי לתקופה שאני כל הזמן להדחיק לצד.. לפני שנה וחצי ילדתי בלידה מוקדמת את התאומים שלי לאחר אישפוז לא ארוך בהריון בסיכון ששם קיבלתי יחס קר ומגעיל מה שגרם לי לחתום סירוב אישפוז כבר ביום למחרת… ותקופת הפגייה הייתה נוראית לא הייתה דקה שלא הייתי בוכה על זה שאני משאירה אותם שם לבד בלי אמא… בלי חיבוק חם שהם בוכים.. ואז לאחר מספר חודשים גיליתי שאני שוב בהריון… נבהלתי לא מההריון אלא מעצם העובדה שאני לא מוכנה נפשית לעבור שוב פעם את זה.. אבל ברוך השם עברתי לידה קלה ומדהימה.. תיהי חזקה ותיראי אחרי כל הבלאגן איזה אושר יש לך כרגע בבית

  9. שלום לאמא הטרייה (שלא ציינה את שמה)
    קראתי את מה שכתבת בדמעות מאחר ואף פעם לא שמעתי סיפור כמעט זהה לשלי!
    גם אני ילדתי בשבוע 34+2 עקב רעלת הריון שניסו למשוך אך יום אחד עקב לחצי דם גבוהים החליטו לילד. עברתי לידה טראומטית לא היתה פתיחה וקיבלתי כל זירוז אפשרי. שי-לי היום בת חודשיים וחצי זוהי לידה ראשונה שלי ועד היום אני בחרדות ובמצבי רוח בעייתיים. אני מנסה להיות אופטימית ואין ספק שסיפורים כמו שלך שדומים לשלי נותנים קמצוץ של תקווה!! אז הרבה בריאות ונחת!!

השאר תגובה

האימייל שלך לא יפורסם.

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

גלול למעלה