עמוד ראשי / אמהות / אימהות משתפות / אי אפשר לפספס צירים???

אי אפשר לפספס צירים???

angelbabyסיפור הלידה שלי – "שזה יהיה זה את תרגישי אי אפשר לפספס צירים" – מאת לילך כרמון

כמה ימים לפני תאריך הלידה המשוער שלי לכלבה שלנו התנפח גוש מוזר בצוואר. לאחר בדיקות, צילומים ואפילו אולטרא סאונד התגלה שנתקעה לה חתיכת מקל בגרון והיא צריכה לעבור ניתוח מסובך בעלות של כמה אלפי שקלים בבית חולים וטרינרי -בשורה שכל אחת הייתה שמחה לקבל בזמנים כאלו של לפני לידה. קבענו לכלבה ניתוח לא שהייתה בדיוק ברירה אחרת. לחודש תשיעי להריון מאד מוסיף דאגות לגורל הכלבה שהיא כבר לא כל כך צעירה וניתוח שיכול להיות לה מסוכן. לאחר הניתוח הכרנו מושג רפואי חדש: "נקזים" ולמי שלא יודע מה זה, אלו צינורות שמעיפים ג'יפה ומוגלה לכל עבר בבית מהגרון של הכלבה. בדיוק מה שצריך בבית לפני לידה ראשונה, ממש במקום ניקיון יסודי עם אקונומיקה. כל הזמן חיכיתי שיוציאו לכלבה את הנקזים ,שהיא תבריא ושיהיה אפשר לנקות את הבית ואפילו ללדת.

בינתיים יום הלידה המשוער שלי הגיע ואין שום סימן ללידה. לא התנפח לי האף, הבטן לא ירדה והקינון היחידי שהיה בבית היה של היונים על הכביסה שלנו. ואני שכל הזמן חשבתי שאלד בשבוע 38, מוצאת את עצמי בשבוע 40 לוקחת את הכלבה לווטרינר להוציא את הנקזים. הווטרינר אמר שהכלבה החלימה, הוציאו את מחוללי הג'יפה והיא הפסיקה לדמם. תוך כדי הביקור במרפאה הוטרינרית התחילו לי התכווצויות בבטן שרצוי לציין שהיו לי אותם מחודש שמיני. הווטרינר שחשב כנראה שאני כלבה מסיבות ברורות, הביע חוות דעת רפואית וטען שזה לא צירים "כי שזה יהיה צירים את תדעי".

ההתכווצויות המשיכו כל היום אבל הם לא כל כך כאבו, לא משהו שאי אפשר לחיות איתו אז בחרתי להתעלם מהם. בערב ניסינו לראות את הסרט "הרשת החברתית" שעוסק בהמצאת המאה "הפייסבוק" ואז כבר כאבה לי הבטן באופן יותר משמעותי אבל בקורס הכנה ללידה (או כמו שאנחנו אהבנו לקרוא לזה "קורס הפחדה ללידה", כיוון שכל הקורס הסבירו לנו רק על כל הסכנות שיכולות לקרות בלידה וכל פעם שחזרנו מהקורס החלטתי שאני לא יולדת), במפגשים שעברנו בבית החולים אמרו לנו שלידה ראשונה לוקחת הרבה זמן ואין מה לרוץ איך שמתחילים צירים לבית החולים, לכן בעלי החליט שאין עוד מה ללכת. המשכנו לצפות בסרט ותוך דקות הכאבים הפכו לבלתי נסבלים. התארגנו ליציאה לבית החולים, ומזל שהכול היה ארוז מראש כי אני כבר לא יכולתי לזוז.

בבית החולים אחות של מחלקת לידה מזלזלת בי ומוציאה אותי בחזרה לחדר ההמתנה תוך כדי שאני צורחת מכאבים למרות שכול המחלקה פנויה. היא חושבת שאני בתחילת צירים כי זו לידה ראשונה ומסתבר שאני כבר בסוף ועוד שנייה לא יכולה לקבל אפידורל. ההתכווצויות שהרגשתי כל היום כן היו צירים ומסתבר שכן אפשר לפספס את זה.

אף פעם לא הייתי מהבחורות שרוצות ללדת לידה טבעית\עם דולפינים\במים\בבית\לנסות להרגיש כמה שיותר את הלידה ולעבור את החוויה. נהפוך הוא אני לא רציתי להרגיש כלום, אני רציתי סמים וכמה שיותר. הידיעה שמכורח הנסיבות אני יכולה לפספס את ההזדמנות שלי למנת אפידורל טובה הלחיצה אותי יותר מהלידה עצמה, ואחרי שרופא הציל אותי מגורל האחות ושלח אותי בדחיפות לחדר לידה על כיסא גלגלים התחלתי להתחנן לאפידורל.

בקשתי ביקשתי ושוב ביקשתי לקרוא לרופאה מרדימה מכל רופא, אחות או סניטר שראיתי ושלחתי גם את בעלי לבקש. הכאבים היו בלתי נסבלים עברתי את כל הצירים בלי אפידורל ופחדתי לעבור ככה גם את הלידה. ברגע האחרון רופאה מרדימה הגיעה לפני שנסגר לי חלון ההזדמנויות לקבל אפידורל ואני הודתי לה כמו שלא הודתי לאף אחד בחיים שלי. היא לא הבינה מה נפל עליה וסוף כל סוף הפסקתי לצרוח כמו משוגעת ולהפחיד את כל המחלקה.

לכל הבנות שפוחדות דווקא מהזריקה של האפידורל אני רוצה לפנות ולומר לכן, כל כך כאב לי מהצירים שאת הזריקה לא הרגשתי בכלל. אחרי האפידורל החיים היו טובים, כבר לא הרגשתי כלום ובחדר לידה גלשנו ודיברנו, והאחות נתנה לנו עצות על גידול כלבים, אפילו די שיעמם. התקשרתי לאבא שלי להגיד לו שאני בחדר לידה ושיביא לכלבה אנטיביוטיקה כי גם בחדר לידה חשוב להישאר מפוקסים, אפילו ביקשתי מתישהו חיזוק לאפידורל כדי שלא יפוג הקסם.

בשלב מסוים התחילה הלידה וכל ההסתבכויות שרק קיימות בספר, ושלצערנו לימדו אותנו עליהן ב"קורס הפחדה ללידה" החלו: דופק עוברי לא מורגש ועוד כהנה וכהנה צרות. הוכרז שרופא ילדים צריך להיות נוכח בלידה. אותנו לימדו שלידה תקינה היא לידה שלא מעורבים בה רופאים בכלל, מצד שני לא הרגשתי שום כאב ולא הרגשתי באופן כללי בניגוד לשלב ה צירים אחרי כל האפידורל שהזרקתי.

בשמונה בבוקר יום חמישי ונר ראשון של חנוכה, ביום של תאריך הלידה המשוער שלי וכל הכבוד לרופא על היכולת הנבואית והדיוק ( רק אני ו6% מהנשים יולדות בתאריך הלידה המשוער שלהם), נולדה לי בת בריאה במשקל 3.100 קילו, ביום שישי יום אחרי הלידה אני חותמת על ויתור ושחרור מבית החולים לפני הזמן ובורחת משם ב 23:00 בלילה… החיים מתחילים.
סוף דבר: לילדה ולכלבה שלום

3 תגובות

  1. אהבתי, את יוצאת מהכלל :) בדרך כלל לא מפספסים…

  2. אני דווקא פיספתי את התאריך ב-2 הלידות שלי

  3. אז לא ברור עם יש לי צירים או לא….. הולכים לבית חולים נדבר מחר

השאר תגובה

האימייל שלך לא יפורסם.

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

גלול למעלה