מורן אייזנשטיין | Emush השראה, העצמה, ידע. להעלות את הערך העצמי, להשתחרר ממערכת יחסים נרקיסיסטית. להתעדכן בתאריכי הרצאות, סדנאות וקורסים דיגיטליים.
זהו החלטתי, יותר נכון הגוף החליט, הגוף דורש מנוחה! שבוע 33 הריון תאומים – ברוך הבא חבר…
בימים האחרונים אני מרגישה לא משהו…אין לי ממש תחושה מוגדרת מה עובר עלי, זה פשוט שילוב של הכול, אך בעיקר עייפות של הגוף, חוסר חשק לקום מהמיטה, כאילו הגוף בוגד בי.
אין לי כוח לסחוב את עצמי מצד אחד, ומצד שני בא לי לעשות דברים שקשורים בעבודה, פגישות, לפנק את עצמי לפני הלידה, קצת שופינג לנשמה, מסאז' הריון מפנק – אבל הגוף אומר אחרת, הוא אומר לנוח חמודה ואני אומרת מה לנוח מה?!
עד עכשיו דאגתי לעבוד כול הזמן וכן אני מודה קצת להסיח את עצמי מכול ההיריון והלידה, אבל עכשיו זה כבר מתקרב, ממש מתקרב, ואני? עדיין לא קניתי יותר מידי לקטנים, לא הכנתי את עצמי נפשית, אני כאילו לא מפנימה את זה…אולי זה טוב פשוט לזרום ולא להכניס את עצמי ללחץ לא?!
בהריון עם אריאל בזמן הזה של ההיריון, ניקיתי את הבית 10 פעמים ביום, תיק הבית חולים היה כבר מוכן – (אז מה אם הוא העלה עובש כי בסוף רק בשבוע 42 פלוס ילדתי), קניתי הכל, דאגתי להכל, אפילו למה אלבש אחרי הלידה בבית חולים, הכל לפי הספר! (פלוס תחתוני בטן מחטבים)
אני אדם מאוד אופטימי בסה"כ תמיד מנסה לחשוב מחשבות חיוביות, אבל מה לעשות שלפעמים יש תחושות ורגעים שמשתלטים עליי ואני נכנסת לתוך בועה של חששות.
כנראה בגלל שההיריון ממש מתקדם וכול שבוע ממש קריטי כרגע , אולי סוף סוף יורד לי האסימון שזה באמת קורה, שזה מתקרב, שיש לי עוד דברים להכין, לעשות, לסדר את הבית ולהכין אותו לקראת החמודים שלי, לפנות מקום בארונות לבגדים, בקבוקים, חיתולים, עגלה, להחזיר את כול הדברים מהמחסן ששימשו את אריאל: נדנדה, מזרן וסלקל ועוד ועוד…להכין את החמל !
אני יודעת שאני לא צריכה להיות קשה עם עצמי, ושלא נשאר לי עוד הרבה זמן עד ללידה אבל כל מה שבא לי זה לבכות, לבכות, לשחרר ואני אפילו לא יודעת מה…זה לא שבאמת קרה משהו זו פשוט תחושה לא מוסברת. אני רוצה לקבל כוחות ואנרגיות שכרגע הגוף לא נותן לי.
.
אז פשוט החלטתי עם עצמי ועם כל הקושי שאני פשוט לא אעשה כלום. אשאר במיטה, אראה סרטים, ארוקן את המקרר ואנוח לי, גם זה מותר, זה בסדר.
וכך אתמול אני והבטן הגדולה שלי פלוס בעלי הלכנו לסרט כי החלטתי שזהו חודש אחרון ואני רק מפנקת, מפנקת, מפנקת את עצמי. באמצע הסרט התחיל להיות לי חם, ממש חם… הרגשתי שאני עומדת להתעלף כל רגע. ישבנו באמצע האולם ולא היה לי נעים לקום באמצע הסרט ולעשות סרט משלי אז ישבתי כמו ילדה טובה, למרות שהתחיל לכאוב לי הגב, והחמודים התחילו לבעוט כאילו עוד שנייה הם מתפרצים מתוכי…בסוף זה נגמר ויצאתי מהסרט ואמרתי לעצמי מה גם סרט נהיה סרט ללכת אליו?!
הדבר שהכי בא לי כרגע זה לעצום עיניים ולהיות אחרי, לא ממש כרגע, אבל בדמיון אני רואה את עצמי כבר אחרי שהכל עבר קל ובשלום, אני בריאה וחזקה גם נפשית גם פיזית, התינוקות בריאים וחזקים ואני כבר מתפקדת…
לפני כמה ימים בעצת חברתי דריה סגרתי מלונית באיכילוב, בכל זאת שבוע 33, כבר צריך לקבל החלטות שכאלה. ככה ליתר בטחון שהכול יהיה מוכן. והאמת זה דבר שמאוד מרגיע אותי שיהיה לי חדר בבית מלון בעיקר בגלל הסיבה שאריאלי יוכל להיות איתי, לבקר ואפילו לישון עם מאמא. הרופא שלי אמר לי שאם אצטרך קיסרי הוא מנתח רק בבלינסון, אני מאוד סומכת עליו אבל הוא גם אמר שבכלל לא בטוח שגם אם אקבע ניתוח זה לא יקרה בצורה אחרת. בבלינסון לצערי אין מלונית וזה קצת רחוק אז החלטתי להגדיל ראש ופשוט לסגור כבר מעכשיו את התנאים שיהיו נכונים ונוחים לי.
קיסרי או לא קיסרי רק השם יודע איך זה יקרה ומתי, ואתמול הייתי בכותל והתפללתי שישמור עליי… אז אני אתן ליקום להוביל אותי ומה שיהיה יהיה. לפעמים צריך לדעת לשחרר ולא לחשוב יותר מידי, למרות שאין אישה שמתקרבת לסוף ההיריון והראש שלה לא עובד שעות נוספות והמחשבות מציפות אותה.
אני יודעת שזה יהיה מסע מרתק, מרגש, מעייף, לפעמים מורט שערות (מה שיישארו אחרי הלידה) ימים של אושר ושמחה, ימים ובעיקר לילות של חוסר שינה, התמודדויות שאפילו אין לי מושג מה הן יהיו כי לא חוויתי אותן עדיין, אבל בתור מישהי שרצתה כ"כ להיות אימא, מספיק להתלונן! די! טוב נו לא באמת…אני עוד אתלונן מלא… בשביל זה יש לי אתכן לשתף, לשמוח, לשתף, לבכות אבל בעיקר להיות אימוש!
אוהבת, מורן החדשה זאת שמרשה לעצמה לנוח…
