מורן המדהימה, ראשית תבורכי על הבמה שאת נותנת לנשים, על ההעצמה ועל התמיכה…את פשוט מקסימה ועל כך תבורכי. אשמח אם תספרי את הסיפור שלי:
אני בת 30 נשואה ואמא לשני ילדים מדהימים. לפני כחצי שנה עברתי הפלה (דופק שהפסיק לעובר) הייתי בהלם מוחלט ומאז אני מרגישה שחיי עצרו מלכת. כל הסביבה דחקה בי מהר לחזור לשיגרה, לעבודה ו-"שטויות, כל אישה שנייה עוברת את זה״…אף אחד לא הכיר בצורך שלי להתאבל על ההיריון שכל כך רציתי, על העובר שכל כך חיכיתי לו.
נכון יש לי ילדים תודה לאל ואני מודה עליהם בכל יום ויום אבל זה לא מפחית את עצמת הכאב. אני מרגישה שאפילו בעלי לא מבין עד כמה אני בדיכאון ועד כמה אני בוכה בלילות כשכולם ישנים…אני לא מצליחה להשלים עם זה ורק חושבת כל הזמן על התאריך המשוער שהולך ומתקרב ובו הייתי אמורה לחבוק תינוקת.
תעזרו לי בבקשה, איך מתגברים? איך ממשיכים?
אני מרגישה שהזוגיות שלי נפגעת מהמצב שבו אני נמצאת…אשמח לתגובות
בואי לקרוא מה כתבו לה חברות הדף