סיפור הלידה שלי – הריון ולידה

סיפור הלידה שלי – הריון ולידה – מאת אור-יה

נועה שלנו הגיעה אלינו אחרי כמעט 4 שנות ציפייה. כל חיי רציתי להיות אמא, מכיוון שאמא שלי מעולם לא הייתה "אם השנה" (עכשיו היא בכלל לא בתמונה) ורציתי לתת לילד שלי את כל מה שלא היה לי. במקצועי אני מורה, מחנכת ילדים והם האהבה הגדולה ביותר שלי. אני חייבת לספר לכן את סיפור ה הריון ולידה שלי, איך נועה החלה את דרכה ברחם שלי וכיצד גילינו את בשורת ההיריון: מרוב כ"כ הרבה אכזבות והפלה אחת, כשאיחר לי המחזור לא ממש האמנתי בלבי שאני אכן סוף סוף בהיריון.

קנינו בדיקת סטיק בסופרפארם בקניון גבעתיים, הגענו הביתה ועשינו את הבדיקה. בפעם קודמת, שני הקווים הופיעו מיד לכן הנחתי שגם בבדיקה הזו אני אראה 2 קווים ורודים מיד – אז לא. הופיע רק קו 1 ובמשך 7 דקות השני לא הופיע לכן זרקתי את הסטיק לפח ובבכי אמרתי לבעלי: "שוב לא. אני רוצה IVF כבר לא אכפת לי מכלום". הייתי מאוד עצובה ולא ישנתי טוב בלילה. בבוקר מתוך הכאב שלי הסתכלתי על הבדיקה שבפח ופתאום ראיתי 2 פסים. וזהו ככה נועה החלה את דרכה. כל ההיריון היה מלא אושר, נראיתי מעולה ואהבתי כ"כ את ההרגשה של ההיריון למרות שתמיד לפני כל בדיקה רעדתי מפחד ובכלל היית מלאת חששות מהלידה ואיך אני אסבול צירים אז אין לכן מושג מה עברתי וכמה גיבורה אני. יומיים לפני שבוע 38 הייתי בבדיקה שגרתית של מעקב אחות היריון שגילתה כי יש סימני רעלת (לח"ד, חלבון) והחליטו שעליי ללכת לבי"ח כדי לזרז את הלידה. ביום ראשון בערב התאשפזנו באיכילוב ואני נורא ביקשתי שייתנו לי עוד לילה לבד עם בעלי לפני שנהפוך למשפחה. ביום שני בצהריים התחילו זירוז פשוט של טבליית PGE, שלא ממש עזרה ואני כ"כ רעדתי מהמילה "פיטוצין". לבסוף בערב העלו אותי לחדר לידה כדי להתחיל זירוז עם פיטוצין. עליתי לשם כחולה בקושי יכולתי לעמוד להתקלח. המיילדת עוד אמרה לבעלי לכו תעשו ניתוח כמו שהיא נראית היא לא תצליח ללדת לבד. ובכן נתנו לי פיטוצין.

היו לי כאבי צירים שאי אפשר לתאר בכלל. ביקשתי אפידורל. הוציאו את בעלי החוצה. הגיע מרדים רוסי ממש מגעיל שהכין אותי לזריקה. אני לא אפרט כאן אבל הזריקה לא הצליחה ואני עם כאבים מטורפים חשבתי שאני אגמר שם. מזלי שהפיטוצין כ"כ עבד עליי כי הפתיחה התקדמה מ-3 ל-10 תוך שעתיים. לא האמנו שזה התקדם כ"כ מהר וכמה אני יכולה לסבול, אפילו לא צעקתי. גיליתי כוחות שלא היו לי מעולם. הצירי לחץ היו הגרועים ביותר, אי אפשר בכלל לתאר זאת במילים. הערכת המשקל שלי הייתה 3.600 ק"ג וזה מה שאמרתי למיילדת כל הלידה. לאחר 7 שעות של גיהינום, נועה נולדה בחמש וחצי בבוקר במשקל 2.780 ג'ינג'ית לחלוטין ומדהימה בטירוף. לצערי היו לי תפרים, וכשהגיע העת לתפור קיבלתי רופאה בת 18 דוחה בטירוף שגרמה לי ללחוץ את ידו של בעלי ולתלוש לו אותה מן המקום. כשביקשתי טשטוש (הייתי ללא אפידורל) היא אמרה: "לא כדאי לך, יהיו לך בצקות שם ואת גם ככה נורא בצקתית" כך יצא שסבלתי 7 שעות של צירים הכי כואבים שיש, 6 תפרים על בשר חי ללא שום אלחוש. חשבתי לתומי שזהו מה עוד אני יכולה לסבול? מקווה שאתם עדיין איתי זו פשוט הפעם ה-1 שאני מעלה זאת על כתב לכן הכול יוצא החוצה בשטף.

ניסיתי להניק בחדר הלידה ונועה ינקה יפה ופשוט התאהבתי בה כ"כ. אמרתי לבעלי לך איתם אל תעזוב אותם לרגע שבטעות לא יחליפו לי את הג'ינג'ית שלי. העבירו אותי למחלקת יולדות והייתי בכלל אמורה לעבור למלונית בהמשך היום. כשניסיתי לקום לאחר שעתיים לא יכולתי להזיז את הכתפיים ואת הראש. חשבתי שזה בגלל ששכבתי על המיטה 7 שעות בלי לזוז יותר מדי. מסתבר שבגלל שהמרדים לא הזריק טוב את האפידורל הוא פגע לי בעמוד השדרה וזה דבר שקורה 1:200 ואני הייתי האחת הזו. מה שקרה, דלף לי נוזל מעמוד השדרה אל תוך העצבים במוח וגרמו לי לשיתוק. לא יכולתי לזוז, לא הייתה לי אמא שהייתה לידי וניחמה אלא רק חמות דוחה שכל הזמן ציוותה עליי ללכת להניק גם כשלא יכולתי לקום. עברתי ניתוח 4 ימים אחרי הלידה כדי לתקן את הנזק-בקיצור עברתי סיוט ועשיתי זאת בגבורה וגם החיים עם נועה לא היו קלים. בהתחלה היה לה ריפלוקס קשה, גזים היא הייתה צווחת שעות בלי הפסקה, רצתה רק על הידיים וכל זה כשאין לי אף אחד שמסייע לי חוץ מבעלי שמגיע בערב- שתבינו שתמצתתי את דבריי בפועל יש לי הרבה יותר מה לומר אבל אני חסה עליכן…הריון ולידה זה לא תמיד פשוט אבל בסופו של דבר הכמיהה לילד, האהבה הזו שווה הכל.

עכשיו נועה בת 10 חודשים, מקסימה וחכמה ומפונקת הולכת לגן עוד שבועיים ואני סוף סוף חוזרת לעבודה ולשגרת החיים שלי. חופשת הלידה מסתיימת לי.