לקבל אפידורל זה העיקר – מאת חי ברנס
כל ההריון השני שלי דאגתי רק שבלידה אהיה באיכילוב, כי שם אני יודעת שנותנים אפידורל בלי בעיות. זכרתי את הלידה הראשונה כשאני צופה לי בטלוויזיה בזמן שהאחות מיילדת אותי ואני כולי חיוכים בזמן הלידה. בשבוע ארבעים ויומיים התעוררתי בלילה מכאבים חזקים. הערתי את בעלי אבל אמרתי לו שאני לא בטוחה שאלה צירים אמיתיים. תוך דקה הבנתי שהצירים אמיתיים ביותר ובכיתי שיזעיק את הורי דחוף לשמור על התינוק שבבית.
רבע שעה לקח להוריי להגיע ואני כבר מטפסת על הקירות. החלטתי שאני מעירה את השכנים שישמרו על הילד כי אני לא מסוגלת יותר לסבול. למזלי איך שפתחתי את הדלת, ראיתי את אמא שלי עולה במדרגות. אני ובעלי דהרנו לבית החולים. בעלי רצה להכנס לוולפסון אבל אני צעקתי בשום פנים ואופן לא! שם לא נותנים מהר אפידורל. רק לאיכילוב! את כל ת"א בעלי עבר באדום כשאני שורטת אותו בכל הגוף. הגענו לביה"ח ואני רק צועקת אפידורל !
האחות אמרה לי: "אם לא תרגעי ותשתפי פעולה לא נוכל לתת לך אפידורל". היא לא סיימה את המשפט והרגשתי את התינוק יוצא לו בכניסה לחדר לידה. ככה נולד הנסיך שלי. בלי אפידורל. בלי כלום. ואני הרגשתי גיבורת על!!!!!!!