מום בלב בעובר – טראנספוזיציה – היפוך כלי דם מאת: לילך טטרו
לפני קצת פחות מ-8 שנים, כשהייתי בת 29 נכנסתי להריון. שמחה רבה בליבינו, אין דבר מאושר מזה. כמו כולם עשינו את כל הבדיקות הראשונות ובשבוע ה – 15 התכוננו לסקירה הראשונה להריון. את הסקירה עשינו אצל מומחה ובה גילו את מין העובר ואת זה שהוא לא מפסיק למצוץ אצבע. כל כך כייף לראות ולהרגיש. יצאנו מרוצים ושמחים. נאמר לנו שאת הסקירה השניה נצטרך לעבור בשבוע 22-23 להריון. כמובן שחיכינו לסקירה הזאת משום שרק כך את יכולהלראות את העובר שלך, וכל הורה מחכה לרגע זה. את הסקירה הזאת עשינו שוב אצל מומחה (אך אחר מהקודמת). בהתחלה הכל היה נפלא ונפגשנו עם העובר אחרי 15 דקות לערך. אך הרופא מסתכל ולא מבין מה לא בסדר בלב. אולי המכונה לא תקינה? אולי הילד הפוך? אולי, ואולי…. אך אין אולי. הלב לא רגיל זרימת הדם הפוכה לגמרי. חשכו עינינו, מום בלב בעובר !!! מה? למה אני? איך? מתי? האם אני בחלום? מאיפה זה בא פתאום? שאלות רבות נשאלו, אך המציאות גוברת על הכל. ובכן זאת המציאות ועכשו מתחילה המלחמה.
למחרת כבר נפגשנו עם מומחים שראו את המום והודיעו לי: "גברת טטרו לעובר שלך יש מום בלב שנקרא T.G.A טראנספוזיציה: היפוך כלי דם". מחפשת לקבור את עצמי ושואלת למה אלוהים? למה? במהלך השבועות נשלחתי להמון בדיקות שבמהלכן גם את המי שפיר, את הפיש, הגנטי, וכו'… וכמובן הסקירות בכדי לראות שהעובר מתפתח היטב, והמום הוא רק בלב.
לאחר כמה ימים מהסקירה האחרונה והגילוי הנורא מכל, הופננו למנתח לב לילדים ועוברים ד"ר דוד משאלי (המלאך שלי), שנתן לי הרבה שקט בלב והרגיע אותנו וסיפר לנו מה בעצם קורה לנו. "כמה ימים לאחר הלידה התינוק יעבור ניתוח לב פתוח לתיקון המום". אוי, ימים קשים עוברים עלי ועל דדי (בעלי). ימים קשים ללא שינה, ימים ללא ימים. האם יהיה בסדר? האם יצליח? האם אני אראה אי פעם את התינוק שלי? איך תמיד אני אומרת אלוהים נותן כוחות למי שיכול לעמוד מולם.
הלידה עברה בניתוח קיסרי – כי היה לי מאוד קשה נפשית לעבור את הכל ביחד. אוריין נולד בשעה טובה שמנמן וגדול ונלקח ממני הישר לחדר טיפול נמרץ. לילות לא קלים עברתי במחלקה. כולן מקבלות את התינוקות שלהן – להאכיל אותם ולטפל בהם, ורק אני שוכבת במיטה ומתפללת לאלוהים שהכל יהיה בסדר. יום הניתוח הגיע. נפרדתי מהתינוק שלי ובקשתי מאלוהים שאם הוא יכול שיתן לו את החיים. יושבת בחדר במלונית ומתפללת ללא הפסק. אחרי 4 שעות יצא בעלי דדי לבשר לי שהניתוח הצליח והמום תוקן ושד"ר משאלי רוצה לראות אותי. הגעתי למחלקה, וכשפגשתי את ד"ר משאלי חיבקתי אותו כאילו אין מחר. לא חיבקתי כך איש מעולם. חיבוק תודה. חיבוק כאילו אני מחבקת את אלוהים. שבועים לא קלים עברנו אחרי הניתוח, אך כל יום שעבר אוריין חזר להיות ילד כמו כולם. כאילו רק עכשיו הוא נולד. לאחר שבועיים חזרנו הביתה מרוצים מאושרים שמחים ומודים לאל. תודה, תודה על המתנה הנפלאה הזאת. גם אם היא היתה בדרך קשה – הקשה היה שווה! את התמיכה שלנו קיבלנו מכל כך הרבה אנשים. משפחה גדולה שלנו, חברים נהדרים, וכמובן מבית החולים ומהצוות הנפלא שפגשנו ושטיפל באוריין.
כיום אנחנו מלווים הורים שהתבשרו על מום בלב בעובר שלהם (שאני חייבת לומר שרוב המומים הם ברי תיקון). מלווים אותם בתמיכה, עזרה, ודרך שתמיד יש אור בקצה המנהרה. אוריין היום בן 7. ילד מקסים, משגע ובריא.כאילו לא עבר דבר. הוא גם מחונן ואינטלגנט על – שנתן לי אלוהים יום אחד במתנה. ואני תמיד טוענת שאלוהים עוטף את המתנות הכי טובות ויפות בקשיים. שלכם, לילך טטרו.