על סקס בהריון?

סקס בהריון ? – מאת אבא יובל

אני רוצה לחזור רגע לזמן ההריון, לדבר על משהו שכבר הרבה זמן אני רוצה להגיד על סקס בהריון…ישנן 2 סוגים של נשים – כאלה שההריון וכל ההורמונים יוצרים אצלן חשק מיני מוגבר, וכאלה שבזמן ההריון לא מסוגלות לחשוב על זה בכלל, שלא לדבר על לגעת. גם הגברים מתחלקים לשני סוגים- אלו שבזמן ההריון קשה להם להסתכל על האישה, שנושאת ילד בתוכה, בתור משהו מיני, וכאלה שהמחשבה על האישה שלהן ולראות אותה בהריון רק גורם להם לרצות אותה יותר. כמובן ואישתי היא מהסוג של "אל תיגע!", בעוד אני מהסוג של "לגעת!"

ובאמת שאני מבין. קשה להרגיש סקסית כשאת רואה את עצמך בעיקר מעל האסלה, כשהשיער שלך אסוף בצורה מהירה כדי שלא יתלכלך. וכן, החזה שלך גדל וגם יותר רגיש וכל מגע מיקרי בזמן ליטוף גורר איום בנשק….אז אני מבין. ושלושה חודשים חיכינו בסבלנות, שנינו. אמרנו "נעבור את השליש הראשון, בטח ירדו הבחילות ויהיה יותר נחמד".איפה…. הבחילות אצלך המשיכו הרי בערך עד שנכנסנו לחדר הלידה….

ובכל זאת – אחרי 4-5 חודשים, החלטנו לנסות. את היית כולך בהודיה על הסבלנות שלי, ואני כבר רק רציתי לגעת בך.
ואז…נכנס החשש…זה בסדר? זה לא "יטלטל" את העובר? כלומר, שנינו יודעים שאין בזה סכנה, ולהיפך, זה אפילו עוזר ומשחרר, אבל…בכל זאת יש איזה תחושה מזרה, לחשוב על סקס בהריון, משהו…ביזארי…? אבל עברנו את זה, וניסינו. אם אפשר לקרוא לזה ככה. הסקס עצמו היה כמו לשכב עם בובה, ששוכבת שם ולא משתפת יותר מדי פעולה, אם כי מדי פעם מנסה לגנוח כדי לתת לי תחושה של "היי, אני פה, אתה יכול להמשיך". זה וה"עידודים" שלך אחרי זה ("כן, כן, היית מעולה, היה מדהים") גרמו לי להבין כמה שאת בכלל לא בעניין, וכמה את מצוקה שבכלל ניסית, בשבילי.

העובדה שאחר כך נכנסת להתקף הקאות מטורף, רק הבהירה לשנינו שכנראה עוד לא הגיע הזמן. ואני מבין, באמת מבין. לגמרי. אני גם חלילה לא בא בטענה, כי זה לא שאת לא רוצה אותי או שנמאס לך – זה הגוף שלך שמשתנה, עם כל ההורמונים, הבחילות, השינויים באגן, בחזה, בשיער ובעצם בהכל. ובאמת שזה לא הסקס עצמו. אני פשוט מתגעגע אליך, לחבק אותך, לגעת, ללטף, איזה נשיקה על השפתיים בלי ששניה לפני המגע הראש שלך מסתובב הצידה כי את מריחה את שאריות המזון של השבוע שעבר.

אבל…. איפה ההבטחות?! איפה הסיפורים?! איפה הסקס המטורף?! איפה הנשים האלה, שאתה רק שומע עליהן אבל עוד לא שמעתי על אף אחת במציאות, שאיך שהבעל חוזר מתנפלות עליו, קורעות מעליו את הבגדים כשהן כולן נוטפות חשק?! שוין. אז אישתי לא כזאת. אז חיכינו עוד. וככה זה היה. איפה שהוא בחודש השביעי – זה קרה. אישתי המדהימה הכינה את הרקע בצורה חלומית, מזרון על הריצפה, חושך בבית, נרות, לבשה משהו סקסי (כשהבטן שבולטת לה מתוך הבייבי-דול רק הופכת אותו לעוד יותר סקסי…)ואפילו – מי היה מאמין! – היא נהנתה! התלהבה! לא הפסיקה לשאול "למה לא עשינו את זה עד היום?" ונשבעה שזהו, היא חוזרת לתלם, החשק חזר, וכבר קבענו "מפגש" לעוד יומיים.

עברו חודשיים…ניסינו עוד פעם.
זה היה בתחילת החודש התשיעי, והסקס היה נחמד. מאתגר משהו, ברמה הפיזית. חשבתי לרגע שאני אצטרך להביא את המד זוויות, אבל הסתדרנו.זה הביא אותה לצירים מוקדמים, שלא הובילו בסוף ללידה, שהגיעה באופן מיוחל כמה שבועות לאחר מכן. שמחה! ששון! איזה אושר! על גג העולם! שלא לדבר על שאישתי חזרה לעצמה, התחילה לשתות קפה, רצתה אוכל, והופ – עוד רגע והההככככללללל חוזר לשיגרה. ממש מיד אחרי הכמה שבועות התאוששות ההכרחיים. אהא. בשבוע הבא – סקס אחרי הלידה. רמז? לא…