שבוע 35 תאומים – אפידורל על הפרק!!!
סיור בבית החולים איכילוב ובמלונית …מאת: מורן אייזנשטיין
היום הלכתי לסיור קלאס דה פריז בבית החולים איכילוב. אני בקושי הולכת, חצי גב תפוס לי, משוטטת לי בבית החולים…סיורנו התחיל כשהגעתי למיון ופגשתי בחורה מקסימה בשם אורית שסיפרה לי איך הכול מתנהל מא-ת ואני כמובן אשתף אתכן…אז ככה אורית סיפרה לי שקיימות שתי אופציות: האופציה הקלה היא – שאת מגיעה יחסית בסבבה, קצת כואבת אך עדיין שפויה, בעלך מוריד אותך והולך להחנות, ואת חותמת על טפסים לפני שלוקחים אותך לבדיקות וכו'..הכל סבבי בבי בובי באם…
האופציה השנייה שאף אחת לא מעוניינת בה (בטוח לא אני) היא: זו שאת מגיעה עם:
א. צליעה קלה, כפופה, ועם כאבי תופת.
ב. בעלך פצוע, שרוט ומדמם ממה שעשית לו בגוף וגם הוא כתוצאה מכך כנראה זקוק לאישפוז.
ג. הראש ממש כבר יוצא החוצה, ואת מדממת וצורחת…
ד. כול התשובות נכונות
סיורנו נמשך…עליתי למחלקת יולדות…מזכרוני הלא רחוק (שנה ו-8 חודשים) זכרתי שבחדרי לידה יש צרחות, זעקות, הצהרות התאבדות ובעיקר צרחה ידועה ״אפידורל״!
להפתעתי הרבה לא יכולתי לראות איך נראה חדר הלידה מכיוון שכל 15 החדרים היו תפוסים ביולדות שקטות. אך בעיקר מה שהפתיע אותי זה השקט שלפני הסערה, מבדיקה מקיפה גיליתי שכל היולדות שלוות ורגועות בגלל שקיבלו אפידורל בזמן. מסתבר שבבית החולים איכילוב דוגלים במתן אפידורל ומהר כי יש שם 5 מרדימים שנמצאים כל הזמן בסביבה. זה כבר הרגיע אותי שבמידה ו…לא אצטרך לסבול. כואב לך מאוד – ישר תקבלי אפידורל, חצי נחמה. המרחק מהבית שלי לאיכילוב כולל לעבור ברמזורים אדומים גג גג 7 דקות , חצי נחמה נוספת.
הסיור נמשך ואורית לקחה אותי להשוויץ בחדר הלידה הטבעי שלהם שנראה לי כמו חדר סאדו מאזו – עם חבלים משתלשלים מהתקרה שנתלים עליהם. אמרתי לה "חבל על זמנך לעולם לא אבקר פה" – אבל חייבת להוריד את הכובע בפני מי שמסוגלת!
משם המשכתי למלונית שהזמנתי מראש. מאווירת בית חולים פתאום מגיעים לגן עדן של יולדות, עד כמה שניתן להגדיר את זה כך. שקט, נעים, ארוחה מפנקת, תינוקייה צמודה ותחושה של פרטיות למי שעברה עכשיו לידה. מה אפשר להגיד זה כיף שיש את האופציה הזו לפחות יומיים להתאושש (זה הזמן שאפשר להיות במלונית) עד שחוזרים לחיים האמיתיים.
במלונית תוכלנה לבחור בין 3 אפשרויות: חדר רגיל, מיני סוויטה וסוויטה גדולה. החדרים נקיים, יש מיטה זוגית של הולנדיה- כך בן זוגך יוכל לישון איתך, ובנוסף ספה נפתחת במקרה שהבעל יתעקש שחמותו גם תישן איתכם כפיות…בנוסף מלא מתנות מפנקות מכול מיני חברות, וכמובן השגחה צמודה של רופא, אחיות, לחצן מצוקה (במקרה שהבעל מציק באים לפנות אותו)
הופתעתי לטובה, אך רגע אחד שבר אותי והתחלתי לבכות. הרגע הזה היה כשנכנסתי לתינוקייה ונזכרתי כמה הם נולדים קטנים (כמה מהר שוכחים את זה)…פתאום צפו לי כל מיני רגעים, תחושות, נזכרתי בלילות הראשונים – הלילות ללא השינה, הכאבים של התפרים, הבכי הלא נפסק ללא סיבה ועוד! אמרתי לאורית (מדריכת הטיולים שלי באיכילוב) שאני ממש מצטערת, פשוט הכל פתאום ממש מוחשי, הכל קרוב כל כך ואני מקווה להיות חזקה נפשית לזה.
מה אני אגיד לכן ?! הכול כבר מוכן ומטופל מכל הכיוונים, אפילו התחתונים המחטבים, הטרניג המשגע שקניתי שיחליף את החלוק הסקסי עם הפתח מאחורה, הספר שלי שיבוא לעשות לי גוונים, גבות ואיפור, דריה חברתי שתביא איתה לקים בגוונים סקסיים…על הסקיני ג׳ינס ויתרתי ( סתם פנטזיה) ועכשיו רק צריך להתפלל לבורא עולם שזו תהיה חוויה מתקנת, קלה עד כמה שניתן, ביום הנכון, ברגע הנכון, לרופא ואחות מקסימים ונעימים כי זה גם חשוב מי הצוות שאיתך ברגע המרגש והמלחיץ בחייך…וכמו שאומר השיר ״שמישהו ילך תמיד איתי״…