מרווקה לאמא לשלושה

אני רוצה לשתף אתכן הרווקות וגם הנשואות במשהו אישי לקראת חג הפסח. מהיום שאני זוכרת את עצמי רציתי משפחה וילדים. הגעתי לתל אביב בגיל צעיר לבד עם חלום ושתי מזוודות, חלום להצליח ולעשות משהו גדול עם חיי.

אבי היקר שכ"כ חסר לי, הלך לעולמו כשהייתי בסה"כ בת 14 ומאותו יום ידעתי שאצטרך להיות אדם בוגר, חזק ולהתמודד עם חיי בצורה אחרת. עבדתי קשה, נלחמתי, הכרתי אנשים טובים וגם אנשים שפגעו בי מאד, אך לא ויתרתי על החלום שלי ובסוף לאחר כמה שנים ״בעיר החטאים״ הגשמתי את תחילת החלום והתפרסמתי. הייתי הדבר הכי חם במדינה, פרסומות, שערים בעיתונים, תכניות טלוויזיה…הייתי בעננים…

"יום אחד" לאחר כמה שנים קמתי בבוקר והדמות שראיתי במראה לא הייתה הכי יפה בעיר, ראיתי דמות עצובה שלא משקפת את האישיות שלי, רק את החיצוניות. מאסתי בזה והחלטתי לקחת פסק זמן ארוך מעולם הזוהר, לעשות משהו אחר, להוכיח לעצמי שמעבר לפרצוף יפה יש בי עוד רבדים. זו הייתה תקופה קשה עבורי…בתור מישהי שחיה מאהבת הקהל הסתגרתי בבית, הפכתי לחרדתית ולא ידעתי מאיפה להתחיל למצוא ולהוציא החוצה את מי שאני באמת…היו ימים שהייתי מכה על חטא וחושבת על כך שאולי עשיתי טעות בכך שבחרתי ל"עזוב" את הכל בשיא התהילה (לכאורה) ולהגיד עד כאן…אך ככל שעבר הזמן התחלתי לראות במראה את הדמות שאני כן אוהבת והבנתי שלמרות הקשיים שבדרך הצעדים שבחרתי לצעוד על מנת להשתלב בנתיב חיי היו צעדים שקירבו אותי להיות שלמה עם עצמי…יצרתי, כתבתי ותוך כדי גיליתי את עצמי מחדש.

ואז התקרבתי לגיל 30 ואחרי אינספור דייטים כושלים התחלתי להילחץ ולשמוע את השעון הביולוגי שלי מתקתק…מבחינתי לא היה סיכוי שאוותר על ילדים…התפללתי לשם יתברך שיזכה אותי במשפחה…כל חברותיי כבר היו עם ילדים ויותר מאחד, ואני שחשבתי מי ישמע שאני מציאת המילניום נשארתי לבד.

האמת פחדתי, פחדתי שלא אזכה להיות אימא, אבל בסוף מצאתי את הגבר שלי ושוב הייתי צריכה לשים את החלומות להגשמה עצמית בצד ולהתמקד בחיי המשפחה ובהבאת ילדים.
תמיד ליווה אותי המשפט ״קריירה לא מביאה משפחה, אבל משפחה מביאה קריירה״. התחתנתי, הבאתי לעולם את אריאל ודי מהר נכנסתי להריון עם התאומים. היום כשאני מסתכלת על חיי אחורה, אני רוצה להגיד לכל מי שמפחדת לעשות שינוי – שכל דבר קורה בזמן הנכון, לא להתייאש ולא לוותר על החלום לא של זוגיות ולא של משפחה.

מי שלא מכיר אותי יכול לחשוב נו הכל קרה לה מהר ובקלות, אז ממש לא, כל דבר שקרה לי בחיי, קרה בקושי רב, עם מלחמות אינסופיות, לא הכל מושלם…כל יום ישנן התמודדויות חדשות, כאלו שלמרות השיעורים והקשיים עוזרות לצמוח ולהתפתח כבן/בת אדם. וכך מרווקה שבאה לת"א בגיל צעיר עם חלום ותקווה, היום אני חוגגת את חג הפסח כאימא ל-3 גוזלים וזה הישג חיי.

לגבי ההגשמה העצמית הקמתי אתר שאתן חלק בלתי נפרד ממנו, אתר שאני מפתחת מיום ליום, נהנית ממנו ומהעשייה, ולגבי עולם הזוהר? גם לשם אני יודעת שאני אחזור, ברגע הנכון, ביום הנכון אך מתוך מקום שלם יותר.

ולכל אחת ואחת מכן אני רוצה לאחל לכבוד חג הפסח, האביב וההתחדשות שבאוויר: אל תוותרי על החלומות שלך, תאמיני שאת יכולה להגשים…גם אם את מתחילה ליצור מהבית משהו קטן – לעולם את לא יודעת לאן זה יכול להוביל אותך, כל הדברים הגדולים החלו מחלום קטן…אז מאחלת לכולנו חג שמח, שנצא מעבדות לחירות, מחושך לאור, שנהיה נשים עצמאיות וחזקות שלא תלויות באף אחד ונהיה אדון לעצמינו …זה הדבר הכי חשוב שאני יכולה היום מניסיוני לאחל!!!

אוהבת, מורן.