אמא, זה הזמן לעצור לרגע ולהגיד תודה!

מאת: בואי אמא

היא הרגישה איך הדמעות מטפסות לה בגרון, היא ממש לא יכולה לבכות עכשיו.
היא בפאקינג גינה ציבורית עם הילדים שלה והם לא לבד שם, אמהות ומטפלות ומיליוני ילדים. ביד אחת היא החזיקה את התינוק, ביד השנייה היא שמרה על הבת שלה שעלתה על איזה סולם, עם העיניים היא חיפשה את הילדה הגדולה.
ככה כשכל חושיה וגופה ממוקדים בלשמור על הילדים שלה התחילו לטפס הדמעות,
בלתי צפויות. היא הרגישה זעקה עולה עם הדמעות.

זה מה שצופן לי העתיד?

ייבבה הזעקה בשקט, קורעת את דרכה בכוח. לנגב אפים ולהיות שעות בגני שעשועים?! משעמם לי!!!! היא החניקה את הזעקה בכוח על אנושי ממש, ממצמצת בעיניה שהדמעות לא יציפו אותה. היא הסתכלה על האמהות האחרות ותהתה בבושה פתאומית האם עוד מישהי מרגישה כמוה.
כל אחת מהאמהות הייתה עסוקה בדיוק כמוה.. עם התיק, המגבונים, הפרי והחטיף.

רשעית שכמותך היא נזפה בעצמה, על מה יש לך לבכות? תגידי תודה!
תודה על שיש לך ילדים, שהם בריאים ושלמים. עכשיו הדמעות טיפסו מהר יותר. נחושות יותר להתפרץ, כשהיא היכתה את עצמה בלעג מר על ייסוריה, מעלה לה תמונות קשות לצפייה של חיים קשים באמת, מזכירה לה כל אסון שהיא שמעה עליו לאחרונה ומדביקה בפוטושופ מוחי את עצמה לסיטואציות, תגידי תודה.

הזעקה לא מוותרת, רוצה לצאת. והיא כמהה להתמסר לה, לזעוק אותה. לא לראות אף אחד מולה אלא רק את עצמה. ואז התינוק בוכה, והילדה נפלה וקיבלה מכה בברך, והרגע שלה עבר. היא בולעת את הדמעות, מבטיחה לשוב אליהן בערב, מרגיעה את הילדה ושולפת לה פלסטר צבעוני מהתיק שיש בו הכל, נותנת לתינוק נשיקה וצעצוע ביד ומחייכת.. כי היא שמחה שהם שם, והיא באמת אומרת תודה כל הזמן.

היא מבינה שגם בשביל לבכות היא תצטרך לחכות. כי הילדים שלה צריכים אותה עכשיו. והיא מתרכזת בהם ומדברת איתם וכבר לא משעמם לה. הם צוחקים ביחד.
ובערב, כשהם ישנים, היא נותנת לדמעות לצאת החוצה, בנחת.