חופשה בלי ילדים?!

חופשה בלי ילדים – מאת לילך כרמון

כי גם לכם מגיע וגם אתם בני אדם ולא יקרה כלום אם הילדה תישאר שלושה ימים עם סבא וסבתא. זה סבא וסבתא שלה לא אחמדינג'אד.
חופשה לבד זה טוב לזוגיות, זה טוב לצאת קצת מהשגרה, זה טוב להשלמת שעות שינה. היא גם לא תזכור מזה כלום, היא אפילו לא בת שנתיים אמר השטן בכתף שמאל. מנגד המלאך הטוב בכתף ימין קרא כל מיני מחקרים על טראומות לנפש הרכה של הפעוט שהוריו נסעו לשופינג בברצלונה, ואיך סבא וסבתא יסתדרו עם קיפול עגלה מסובכת? כזו שלא הייתה בשנות ה-80 וחיתולים רב פעמיים? הרי הם כל כך רגילים לחיתולי בד שצריך לכבס ביד ולהרתיח אותם ולדבר על זה 100 שנה אחרי זה ולחיים יותר קשים. איך הם יתמודדו עם כל הנוחיות שיש היום? היא בטח לא תישן שם בכלל וכל היום תשאל רק עליכם מלמל המלאך.

נשמע לכם מוכר? אנחנו כמובן בחרנו בשטן כי ככה אנחנו, מאמינים בצורה קיצונית באסכולה שגורסת – הורה מאושר שווה ילד מאושר, עם בגדים וצעצועים חדשים מברצלונה.
וכך תכננו חופשה בחו"ל בלי הילדה תוך כדי כשאנחנו משתמשים ביום הולדת 30 שלי, סליחה 25 כאמתלה לחופשה בברצלונה ולגיוס הסבא והסבתא לבייביסטר.

התכנונים תכננו חופשה בתחילת ספטמבר והמציאות עם ילדה אפשרה חופשה באמצע אוקטובר, אחרי אין ספור ביטולים שנבעו מהסתגלות לגן חדש (באמת מה חשבנו לעצמנו נסיעה בתחילת ספטמבר? סליחה ב -27 לאוגוסט) ומגוון וירוסים שתקפו את כל בני המשפחה כפי שתמיד מביאה איתה תחילת שנה, הסתגלות לגן חדש ותכנון של הורים לצאת לחופשה בלי ילדים.

בסוף החלטנו ללכת על זה ויהיה איזה וירוס שיהיה !
למזוודה הגדולה ביותר ולזמן האריזה הארוך ביותר זכתה כמובן הילדה. והסבתא זכתה במדריך הפעלה ארוך שכלל טלפון של רופא ורופאה רזרבה, מוקד אחיות, כמה CC אקמולי שצריך לתת במקרה חירום וכמה נורפן, בימבה, עגלה לבובה, בצק משחק, חליפות בגדים לגן בכמות שתספיק עד לעלייה לכיתה א' ובגדי יציאה למקרה שההורים שלי יחלטו לקחת אותה למועדון לילה. כך שלי לא נותר זמן לארוז בשבילנו ואנחנו נסענו עם מזוודה קטנה שכללה תחתון וחולצה אחת שזה מה שבעלי טוען כל פעם שמספיק לו לכל חופשה.

הטיסה נזכרה להמריא בדיוק בשעה שהילדה נוהגת להתעורר בבוקר ובדיוק בזמן שנתבקשנו לכבות אייפונים, אייפדים ולפ-טופים באנגלית קולקלת של ספרדים ואנחנו נשארנו במתח איך עבר הלילה הראשון של הילדה אצל סבא וסבתא עד הנחיתה. כמובן שהילדה ישנה כל הלילה התעוררה בקושי בשמונה וחצי, לא שאלה עלינו בכלל וככה זה נשאר כל החופשה.

ביום הראשון לחופשה שלנו סבא בא לאסוף את הילדה מהגן עם בית לחצר מתנה, אני מגיעה לאסוף אותה עם אופל קורסה מקרטעת. ביום השני ביציאה מהגן הילדה קיבלה מטבח חדש לנכס, יותר יפה ומשוכלל ממה שיש לנו בבית, וביום השלישי יחידת הדיור הייתה מוכנה לאכלוס ונוצר צורך בדיירים בצורת בובות חדשות. לאחר החופשה הילדה חזרה אלינו בעלת נדל"ן ושבאנו לאסוף אותה מה שהכי עניין אותה זה להראות לנו את המתנות שקבלה מסבא, בכל זאת זה הישג להגיע לבית במדינת ישראל.

עלינו מנגד עברה חופשה של רגשות אשמה שהתבטאה בעיקר בקנייה מופרזת של מתנות לילדה במקום להצטלם עם מסי בקאמפ נואו. שיח נפוץ ביננו היה "או הנה חנות הדגל של הלו קיטי, אז מה עם כל פריט פה כולל עט מתחיל ב-10 אירו ? הילדה חייבת את זה וגם לא נמצא פה עוד שום חנות לילדים כי האירופאים האנטישמים ימח שמם לא עושים ילדים, או הנה זארה הנה מנגו הנה זארה עודפים".

בסופו של דבר לטיסה חזרה הגענו עם מטען חורג שנבע ממתנות שנקנו לילדה אבל "האירופאים האנטישמיים" ויתרו לנו, לא נרשמה שום דרמה גדולה שאספנו את הילדה לאחר הנחיתה והחוויה גם לא הותירה עליה רושם רב לאחר מכן – אחד אפס לשטן.

גילוי נאות ואף מביך – כותבת מאמר זה לא הספיקה להיכנס לאף אחד ממיליוני הסניפים של זארה ומנגו בברצלונה ואף לא רכשה בהם דבר ולא חצי דבר.